שונישין- פחות זה יותר! ראיון עם ד"ר סטיבן בירץ'

 

הטיפול בתינוקות נחשב לטיפול קל ומהיר בשל יכולת הריפוי המהירה והטובה שלהם ובכל זאת מטפלים

 

רבים נמנעים מלטפל בתינוקות.

 

בעשור האחרון נכנס לארץ תחום טיפול חדש יחסית - שונישין - אקופנקטורה יפנית לתינוקות וילדים ללא כאב.

גיליון העיתון היווה הזדמנות טובה לראיין את המורה הותיק והמוערך שכתב את הספר על השונישין - ד"ר סטיבן בירץ.

 

 

סטיבן שלום,

אנחנו מרגישים זכות לארח אותך לראיון.

ספר לנו איך ומתי הגעת ללמוד שונישין?

 

I first came across Shonishin when I was working with Kiiko Matsumoto in 1982. My exposure  was very basic at that time, but the system is simple enough it was sufficient  to start doing something if a child came for treatment. When I first had chance to use it I was quite surprised due to the rapid onset of improvement that often occurred.

 

נחשפתי לראשונה לשונישין כשעבדתי עם קיקו מטסומוטו ב- 1982.

החשיפה הראשונה שלי לשיטה הייתה מאד בסיסית באותו זמן אבל היות והשיטה פשוטה דיה, יכולתי להתחיל לטפל בילדים.

כשהתחלתי לטפל בשונישין הופתעתי למדי מהשינויים המהירים והחיוביים שחלו בילדים שהגיעו לטיפול.

 

 

עם אילו מורים למדת?

 

I was introduced by Kiiko Matsumoto. Then in 1986 while studying with Yoshio Manaka I learned more. Then in 1988 I briefly observed the practice of Hidetaro Mori, a Shonishin specialist. After that my formal teachers were all Toyohari teachers, especially Toshio Yanagishita, but also Koryo Nakada, Shuho Taniuchi, Akihiro Takai, Kodo Fukushima. Of course, my best teachers were my patients.

 

את השיטה הכירה לי קיקו מטסומוטו. מאוחר יותר ב- 1986, בזמן שלמדתי עם יושיו מאנאקה, למדתי יותר.

אחר כך ב- 1988 נחשפתי לשיטת הטיפול של הדיטרו מורי, מומחה בשונישין.

לאחר מכן,  המורים הפורמליים שלי היו מורי טויוהרי,  Toshio Yanagishita(בעיקר), אבל גם  Koryo Nakada Shuho Taniuchi, Akihiro Takai, Kodo Fukushima .

כמובן שהמורים הטובים ביותר שלי היו המטופלים שלי.

 

 

אתה יכול לתת לנו סקירה קצרה של השיטה?

 

The term ‘Shonishin’ literally means ‘children’s needles’ or ‘children’s needling’. It was first developed as a kind of family tradition in Japan in the 1600s. It started out as a simple system where stroking, rubbing, tapping, pressing is applied to the surface of the body. But since the term ‘shin’ means needle it can also include the needling of children, but this is a secondary part of the system. By the twentieth century Shonishin became a simple treatment system whereby almost all babies and small children are treated with light stroking, tapping in a kind of semi-fixed pattern of application as a kind of ‘root treatment’, something that is good for all kids. Then, depending on the health and symptoms of the child, additional treatment is added. This can be targeted tapping, stroking or pressing, it can also include inserted needles, application of moxa, press-spheres and so on. There is a lot of variability since each practitioner figures out how to apply the basic Shonishin approach within the context of their normal acupuncture practice with adaptations of the methods to make them suitable for children.

For myself as a Toyohari-Meridian Therapist, this means that for all babies and small children, I apply the basic Shonishin ‘root treatment’, then I apply a simplified form of non-penetrating Meridian Therapy ‘root treatment’, then I add targeted treatment for the symptoms. In this manner I apply two different types of ‘root’ treatment plus very simple symptomatic or ‘branch’ treatments to almost every child.

The focus of the system is to improve the overall health of the child rather than focus on the symptoms. It takes advantage of the fact that with very gentle and soft treatment applied in a carefully controlled manner one can kick-start big changes that lead the child into a healthier condition. From here symptomatic treatments tend to be minimalist and very light for most children.

Since the Shonishin system uses light techniques of stroking and tapping, it is also possible to teach the parents to do a simplified light form of this at home daily as well. We initiated this home-treatment component in the US in the 1980s and 1990s.It is now routine. Colleagues in Spain wrote a book on treatment of children for the parents focussing on among other things, the simple form of home treatment. Even in Japan Shonishin practitioners have started to add home treatment.

 

המונח "שונישין" הוא דיקור לילדים. השיטה התפתחה כסוג של מסורת משפחתית ביפן במאה ה- 17. זה

התחיל עם ליטוף שפשוף טפיחה ולחיצה על הגוף, אבל מאחר והמילה שין, פירושה דיקור, היא יכולה לכלול גם דיקור אצל ילדים אך זה החלק המשני בשיטה.

במאה ה- 20, שונישין התחיל כשיטה פשוטה לטיפול בתינוקות וילדים קטנים כאשר כמעט כל הילדים מטופלים בליטוף וטפיחה עדינים כטיפול בסיסי שורשי המתאים וטוב לכל הילדים. לאחר מכן, בהתאם למצב הבריאות ולסימפטומים של הילד, יתבצע טיפול נוסף נקודתי. זה יכול להיות ממוקד בטפיחות, ליטוף או לחיצות. זה יכול גם לכלול דיקור שלא חודר את העור, מוקסה, גרנולות וכו'. יש מגוון אפשרויות טיפול, היות וכל מטפל מוצא את הביטוי הנכון לו לטיפול בשונישין הבסיסי, בזיקה עם שיטת הדיקור הרגיל ותוך שימוש בשיטות המותאמות לילדים.

מבחינתי, כמטפל בטיוהרי זה אומר שבכל התינוקות והילדים הקטנים אני מטפל (בשונישין) באופן מערכתי בסיסי, ולאחר מכן מוסיף טיפול בדיקור שאינו חודר את העור לטיפול ממוקד בסימפטומים. בדרך זו, אני משתמש בשני סוגים שונים של טיפול שורש ובנוסף טיפול סימפטומטי מאוד פשוט או טיפול ענף, כמעט עם כל ילד.

שימת הדגש בטיפול הוא שיפור הבריאות הכללית של הילד יותר מאשר התמקדות בסימפטומים.

היתרון בכך הוא, שבטיפול מאד עדין וזהיר אפשר ליצור שינוי מהיר שמביא לשיפור ניכר בבריאותו של הילד. מכאן שטיפולים סימפטומטים הם מאד מינוריים  אצל מרבית הילדים.

מאחר ושיטת שונישין עושה שימוש בטכניקות עדינות של ליטוף וטפיחות, ניתן ללמד את ההורים לבצע תבניות פשוטות לטיפול בבית על בסיס יומיומי. הדבר יושם בארצות הברית  כבר בשנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה20. כיום זה כבר חלק מהטיפול השגרתי.

קולגות בספרד כתבו ספר על טיפול ביתי שבין היתר, כלל סוגי טיפולים שונים. גם ביפן כבר משלבים טיפול ביתי באמצעות ההורים.

 

 

לאיזה כלי טיפול אתה בעיקר מתחבר בשיטת השונישין?

 

I have spent a lot of money on different tools over the years. So of course I tend to use those that cost more money!! One does not use gold needles or tools on babies and small children (they are said to be too warming), thus I tend to use my silver tools, namely my silver enshin and teishin, plus for tapping I tend to use the herabari. But I have a big selection of tools and if needed will use the others.

 

השקעתי כספים רבים על כלים שונים במהלך השנים. אז כמובן שאני נוהג להשתמש באלו שעלו יותר!! בתינוקות וילדים קטנים אני לא משתמש במחטים או כלי זהב, (כיוון שהם נחשבים למחממים מידי), כך שאני נוהג להשתמש בכלי כסף, בעיקר ב- enshin וטיישין, כאשר לטפיחות אני נוהג להשתמש בהרבארי. אבל יש לי אוסף גדול של כלים ואם צריך אשתמש באחרים.

 

 

לאילו גילאים מתאים השונישין? מאיזה גיל תשלב גם דיקור?

 

The core system of ‘Shonishin’ is ideal for babies and small children up to the age of 5. After the age of 5 we still use the system, but might be thinking about whether it is necessary to insert needles or not. From age 10 and onwards I am usually thinking I probably shouldn’t use the Shonishin treatment rather instead to use a modified form of adult type acupuncture. But it depends on the child as to what I can do. Below the age of 10 I am thinking I probably should use the Shonishin treatment and if necessary use some needling. Below 5 and younger I usually don’t need to use any needling.

 

השונישין  הכי טוב לתינוקות וילדים קטנים עד לגיל 5. אחרי גיל 5 עדיין נשתמש בשיטה, אבל אשקול האם יש צורך להשתמש גם בדיקור.

מגיל 10 ומעלה אני חושב שלא אשתמש בשונישין אלא בדיקור שמותאם לגיל הזה. אבל זה תלוי בילד. מתחת לגיל 10 אשתמש לרוב בשונישין ואם הכרחי אוסיף קצת דיקור.

מתחת לגיל 5 לרוב איני נזקק לשימוש בדיקור.

 

 

Less is more – אימרה מנחה בשונישין.

אתה יכול להסביר את החשיבות של הרעיון - מדוע שונישין  יעיל יותר כשעושים פחות מאשר הרבה?

 

In pharmaceutical medicine the issue of the correct dose of a drug is very clear. The same is true in herbal medicine, especially with mixed herb formulae, making sure to get the right balance of herb amounts. In acupuncture outside Japan there is almost no discussion of the issue of dose of treatment. This is quite surprising. The issue of dose is one of the key factors that allows you to tailor your treatment (whatever points or techniques you apply, whatever pattern you are treating) so that it matches precisely the needs of the patient. This makes treatment more effective. For a sensitive patient that requires less dose, less is more effective. How to recognise and adjust dose of treatment for adult patients is a complex issue that requires detailed study. For children we assume that ALL children are sensitive and automatically apply a lower dose treatment. If you hit it right first time symptoms improve after the first visit. If not, then you gradually over treatment increase dose till you hit the right level, then it tends to work better. If you overtreat children on the first visit…..you tend not to see that patient again! One of the difficulties we face treating children is when they are very sick with heavy symptoms….we want to do everything we can to help, which is often the wrong approach, leading to over treatment.

 

ברוקחות עניין המינון הנכון של התרופה הוא מאוד ברור. הדבר נכון גם בצמחי מרפא, במיוחד עם פורמולות המשלבות מספר צמחים, צריך להקפיד על איזון נכון בכמויות של כל צמח. באקופונקטורה מחוץ ליפן כמעט ואין דיון בסוגיית "מינון הטיפול". זה די מפתיע. נושא המינון הוא אחד מגורמי המפתח המאפשרים לך להתאים את הטיפול שלך (בכל נקודות או טכניקות שאתה משתמש, ובכל דפוס טיפולי שאתה מטפל), כך שיהיה מותאם בדיוק לצרכים של המטופל. זה מביא לטיפול יעיל יותר. מטופל רגיש מצריך מינון נמוך, זה יהיה הרבה יותר יעיל עבורו. כיצד לזהות ולהתאים מינון טיפולי בחולים מבוגרים היא בעיה מורכבת הדורשת מחקר מפורט.

באשר לילדים, נקודת המוצא היא  שכל הילדים רגישים ובאופן אוטומטי נתחיל עם מינון טיפולי נמוך יותר. אם קלעת למינון הנכון בפעם הראשונה, הסימפטומים ישתפרו כבר לאחר הביקור הראשון. אם לא, אז תגדיל בהדרגה את המינון עד שתקלע לרמה הנכונה ואז הטיפול יעבוד טוב יותר. אם בביקור הראשון תטפל בילד במינון גבוה מידי סביר להניח שלא תראה את המטופל הזה שוב! אחד הקשיים שאנו נתקלים בהם הוא טיפול בילדים כאשר הם חולים מאוד עם סימפטומים קשים אנחנו רוצים לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור, מה שלעתים קרובות מוביל ל'טיפול יתר' ולתוצאות לא טובות.

 

 

האם אתה יכול לספר לנו על מקרה מיוחד שהיה לך בקליניקה עם שונישין?

 

 'T’ is 10 years old. At the age of 8 he was bitten by a tick which caused Lyme disease, in his case the infection quickly crossed the blood-brain barrier and he ended up in hospital with meningitis and emergency antibiotics for over a week. Following this he has been exhausted all the time. He has had difficulty concentrating. He has only been able to go to school for 1 to 1.5 days per week. He has had to stay home resting a lot. He has tried different therapies and approaches, and in the last year has improved some, but on first visit these were his symptoms. He has also tended to have a poorer appetite and has been growing less, so that he is now smaller than others his age and just below the normal growth curve.

The treatment for him involved a moderate dose form of the Shonishin treatment (with stroking and tapping), he was also treated with non-penetrating needling tonification of the liver deficiency pattern. He also had 0.3mm press-tack needle left at GV-12 and small press-sphere behind shen men on the back of the ear. After three treatments he had more energy and focus and could stay at school for the whole week, first time in two years. Although he still experienced ups and downs, he reported feeling better

 

'J’ age 23 months. She has not started walking or talking. Recently the paediatrician has suggested that she might have autistic spectrum disorder with problems of mild hypotonia. She is not very attentive and does not focus much on what her parents say, tending to do her own thing.

First treatment was a super-light and simple form of Shonishin, with non-penetrating tonification of the weak kidney pattern and 0.3mm press-spheres left at GV-12 and bilateral BL-23.

During the next week she started responding to her parents for the first time. She would wander away from the table eating (as usual) and when asked to come back and eat more she did so, having never done this before. She also made more efforts to communicate with her parents.

 

 

'T' ילד בן 10. בגיל 8 הוא ננשך על ידי קרציה שגרמה למחלת ליים, במקרה שלו הזיהום חצה במהירות את מחסום דם-המוח והגיע בסופו של דבר לאשפוז בבית חולים עם דלקת קרום המוח וטיפול אנטיביוטי דחוף במשך יותר משבוע. כתוצאה מכך הוא היה מותש כל הזמן. הוא התקשה להתרכז. היה מסוגל ללכת לבית הספר רק ליום עד יום וחצי בשבוע. הוא נאלץ להישאר בבית ולנוח הרבה. הוא ניסה טיפולים וגישות שונות ובשנה האחרונה מצבו השתפר מעט, אבל בביקור הראשון שלו אצלי, אלה היו הסימפטומים שלו.

הוא גם היה עם חוסר תיאבון וקצב הגדילה היה איטי, כך שכעת הוא קטן יותר מאחרים בגילו ופשוט מתחת לעקומת הצמיחה הרגילה.

הטיפול בו היה מעורב במינון מתון של טיפול בשונישין (לטיפות וטפיחות), הוא גם טופל במחטים שלא חודרות את העור, בהתאמה לדפוס של חוסר בכבד. הוא גם קיבל דיקור במחט תת עורית 0.3mm בנקודה GV-12 ומחט תת עורית קטנה מאחורי shen men בצד האחורי של האוזן. לאחר שלושה טיפולים היה לו יותר כוח וריכוז ויכולת להישאר בבית הספר במשך כל השבוע, לראשונה מזה שנתיים. למרות שהוא עדיין חווה עליות וירידות, הוא מדווח שמרגיש טוב יותר.

 

J- בת 23 חודשים ועדיין לא התחילה ללכת או לדבר. לאחרונה רופא הילדים הציע כי יתכן והיא נמצאת על הספקטרום האוטיסטי ועם בעיות של היפוטוניה קלה. היא לא כל כך קשובה או מרוכזת במה שהוריה אומרים,  נמצאת בעולם משלה.

הטיפול הראשון היה שונישין עדין ומאוד פשוט עם טוניפיקציה של מחטים תת עוריים לטיפול בחולשת כליות ומחט תת עורית של 0.3 מ"מ שהשארתי ב- GV-12 ו- BL-23.

בשבוע שלאחר מכן היא החלה להגיב להורים בפעם הראשונה. היא הייתה עוזבת את השולחן באמצע האוכל (כפי שנהגה לעשות קודם לטיפול), אך כאשר התבקשה לחזור לאכול יותר היא עשתה זאת. זה היה שינוי גדול כי מעולם לא עשתה זאת קודם. היא גם עשתה מאמצים רבים יותר לתקשר עם הוריה.

 

 

מה אתה חושב על ריאקציה אחרי טיפול? האם זה טוב? האם זה סימן שעשינו טיפול יתר?

 

If a good well-balanced treatment is given, with children you can see rapid change in symptoms. However, if a wrong technique is applied or the treatment dose is too high you can also see rapid onset of problems. For example, applying the wrong technique on a hyper-active boy made him immediately more hyper-active. On the other hand, applying a super-light super-simple form of the Shonishin treatment to a 3-day old baby that would not suckle and was becoming dehydrated to the point that the parents were on the way to the hospital, resulted in the child suckling within minutes of the treatment and drinking very greedily.

 

אם בוצע טיפול טוב ומאוזן, ניתן לראות בילדים שינוי מהיר בסימפטומים. אבל, אם בוצעה טכניקה לא נכונה או שמינון הטיפול היה גבוה מדי, אפשר גם לראות התחלה מהירה של בעיות. לדוגמה, שימוש בטכניקה לא נכונה על ילד היפראקטיבי עשויה לגרום לו באופן מיידי להחמרה בהיפר-אקטיביות. מאידך גיסא, בטיפול מאוד עדין ומאוד פשוט של שונישין לתינוקת בת 3 ימים שלא ינקה והתייבשה עד מצב שההורים היו בדרכם לבית החולים, תוך דקות ספורות מהטיפול התינוקת החלה לינוק ובשקיקה.

 

אתה יכול לתת לנו מתכון איך להיות מטפל טוב בשונישין?

 

Learn from your patients.

Be relaxed and don’t get upset.

REALLY understand and make an effort to understand the issue of dose and how to adjust your treatments to match.

Be flexible and adaptable.

Don’t hesitate, act carefully and with confidence.

Make sure the child is comfortable…..try to keep smiling.

 

לימדו מהמטופלים שלכם.

תהיו רגועים ואל תתעצבנו.

באמת הבינו ועשו השתדלות להבין את רעיון התאמת המינון הנכון לכל ילד.

היו גמישים וסתגלנים.

אל תהססו, נהגו בזהירות ובביטחון.

היו בטוחים שהילד נינוח.... נסו לחייך.

 

 

סטיבן, תודה רבה על ראיון מרתק ובעל השראה!

 

 

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload