מי אני?

דורית מרגוליס, בת 42

ירושלמית ואמא לשני קטנים: הגדול בן 4 והקטנה בת שנה ו- 4 חודשים.

 

אחרי מס' רגעים של ראיון אני קולטת ונזכרת שדורית היא בת כיתתי מרידמן. לא נפגשנו כבר מעל עשור וזה מרגש אותי לפגוש מישהי שלמדה איתי...

איך הגעת לרפואה הסינית?

התגלגלתי לרפואה הסינית בדרך לא דרך. גרתי בפראג כמה שנים ולימדתי אנגלית. אחרי פרק זמן קצר למדי הרגשתי שמיציתי אבל לא יכולתי למצוא שום עבודה אחרת, כי השפה הצ'כית שלי היתה מאוד בסיסית. הבנתי שאני צריכה למצוא מקצוע או אומנות שהשפה בהם היא לא הדבר המרכזי.

 

רציתי מקצוע שבו אני אני אדון לעצמי מבחינת לוח הזמנים ואם אפשר אז רצוי גם בלי בוס.

 

טווח האפשרויות היה רחב. תקופה מסוימת שקלתי ללמוד אנימציה (אבל כפי שבן זוגי דאז האיר, ובצדק, מעולם לפני כן לא החזקתי אפילו מכחול); תהיתי על לימודי תכנות (כנ"ל) וגם הומיאופתיה חלפה בראשי כמקצוע.

 

אחרי שכל האפשרויות האחרות נפסלו כליל, התחלתי לברר לגבי לימודי הומיאופתיה.  כשחזרתי לארץ הגעתי ל"יום פתוח" באחת המכללות כדי להירשם להומיאופתיה. מתוך סקרנות נכנסתי להרצאה על רפואה סינית, ואחרי שראיתי את עופר ברנוביץ' משרטט את קימורי השרירים בגב של מטופל כביטוי לתנועה הפנימית, נשביתי לחלוטין. עוד באותו היום נרשמתי ללימודי רפואה סינית ובאותו שבוע כבר התחלתי את הלימודים. אמנם היו תקופות שתהיתי אם בסופו של יום אהיה מטפלת, אבל האהבה שלי לרפואה הסינית לא פחתה לרגע מאז.

 

מה עשית אחרי הלימודים?

סיימתי ב- 2007 ברידמן, הייתי בסטאז' סמסטר בצ'נגדו בסין. חזרתי והקמתי עם שתי חברות קליניקה קהילתית במתנ"ס השכונתי ובמקביל התחלתי גם לטפל באופן פרטי. מהר מאוד הבנתי שהקהילתית לא בשבילי.

 

מדוע?

אני מרגישה שנכון לי יותר לעשות עבודת עומק עם מטופלים. אני עובדת עם מטופל אחד בשעה ונוכחת אתו בטיפול. גם אם אני יוצאת מהחדר בזמן טיפול, זה כדי לתת לו את השקט שלו. בקהילתית, אין זמן לטוטליות הזאת וזה חסר לי.

 

מה עוד עשית אחרי הלימודים?

לימדתי גם שנתיים רפואה סינית במכללה ערבית במזרח ירושלים. מבחינת הרפואה הסינית זה היה מאוד לא רציני, אבל למדתי המון על החיים של הערבים בירושלים והערבית שלי השתפשפה קצת, אם כי במילים מאוד ספציפיות.

 

אחרי כשנתיים אחותי נפטרה מסרטן, זה היה קשה מאוד ומעניין באותה מידה. הקרבה למוות דייקה אותי יותר וחידדה צדדים באישיות שלי ראיתי אנשים בצורה  בהירה. הרבה זמן הדהד לי המשפט הבודהיסטי שהמוות מאפשר הצצה אל תוך האינסופיות של התודעה. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל מאז ועד היום ההולכים למות מרתקים אותי. הוא גם העיר את נוכחות החיים ולראשונה בחיי, אלטזאכן שכמותי, הרגשתי רצון להיות אמא.

 

לא חלפו שלוש שנים ואבי חלה ב- ALS. הוא נפטר חצי שנה לאחר מכן ואני הרגשתי את הקרקע נשמטת תחת רגליי. איבדתי את המוטיבציה והתשוקה לטפל. חשבתי לעזוב את הרפואה הסינית ולעסוק במשהו טכני וקטן, כזה שלא דורש את משאבי הלב. אני חושבת שבסופו של דבר מי שהחזיר את השמחה לחיי היה בני שנולד שנה וחצי לאחר שאבי נפטר.

עד היום אני מנהלת עם המוות יחסים אמביוולנטיים.

 

הייתה תקופה שהתנדבתי בהוספיס, אבל אחרי לידת הבת השנייה נגמר לי פתאום הזמן לכל דבר שהוא מעבר לפרנסה ולגידול הילדים. אין לי ספק שעוד אחזור לשם מתישהו בחיי.

 

וואו, תודה דורית על השיתוף האישי והפתוח. איך זה להיות אמא לילדים קטנים וגם מטפלת?

אחד האתגרים הגדולים בשבילי הוא להיות אמא נוכחת ומטפלת צומחת. האמהות תובעת הרבה משאבים של זמן וכוחות ואני מרגישה ש"המטפלת הסינית" שבי נפגעת. אני צמאה ללמוד, לקרוא ולפגוש, אבל מתקשה לשלב את זה עם הטוטליות של גידול ילדים קטנים. בינתיים אני מחכה בסבלנות לתורי ומתנחמת בכך שהפרקטיקה היא כלי הלימוד המעשיר ביותר שיש.

 

יש דברים שאת מוותרת עליהם בגלל הילדים?

כן, אבל עם דגש "מוותרת עליהם כרגע", לדוגמא: אני מוותרת על ללמד קורסים בערב. אני לא מטפלת אחרי צהרים וערב. הייתה תקופה שהייתי מביאה בייביסיטר בערב והולכת לטפל אבל זה היה כל כך מורכב והרגיש לי חסר ערך אז הפסקתי עם זה.

 

בעיקרון, הכל אפשרי, אבל ההיערכות מאוד מורכבת. קשה להשאיר ילדים קטנים בערב עם בייביסיטר. אם הילדים חולים או בזמן חופשים אני נאלצת לבטל טיפולים ומטופלים עוברים למטפל אחר. יש הרבה ג'אגלינג ורגשות אשם כשאת משאירה ילד חולה עם בייביסיטר.

 

כמובן שיש בילדים גם הרבה ברכה. מבחינתי כל עוד הילדים זקוקים לי אני בבית בשעות האלו.

 

טוב, אני שמחה שהעלית את הנושא הזה ובטוחה שרבות מן הקוראות חוות דברים דומים ואין ספק שכל אישה צריכה למצוא את המידה הנכונה לה בין האימהות לבין הצורך בהגשמה העצמית שמעבר לאימהות.

למה את מתחברת במיוחד ברפואה הסינית?

לאבחון. אני חושבת שהדיוק באבחון מהווה את הבסיס לטיפול הנכון. כשהאבחון נכון, בחירת הנקודות והצמחים יכולה להאט או לזרז את הטיפול, אבל לא לשלוח אותו למקום לא מועיל ואפילו פוגע. בבסיסי אני TCM ואף גאה בכך. אבל למדתי עם שון גודמן את קורס ההמשך שלו שמתמקד בדיקור של מאסטר דונג, למדתי מעט טאן, YNSA וקיקו ואני משלבת את כולם בקליניקה. אני מטפלת גם בצמחים.

 

איך נראה השבוע שלך?

אני מלמדת ברידמן פעם בשבוע.

 

איזה קורס?

איתור נקודות שנה א'. זה כיף ללמד שנה א' יש בהם סוג של תמימות.

 

כמה סטודנטים יש בכתה?

22 סטודנטים ויש כמובן נשירה טבעית באמצע.  זה משתנה מאד משנה לשנה.

 

איך זה להיות מורה?

אני אוהבת את ההוראה, יש משהו משותף לטיפול וללימוד. בשניהם אני מחפשת את המנגנונים שמפעילים את האדם ומשתמשת בהם כדי לקדם אותו.

 

מיהו מורה טוב בעינייך?

מורה עם הרבה סבלנות, אני עובדת על זה עם עצמי....

 

איך נראה המשך השבוע שלך מעבר להוראה?

פעם בשבוע אני מטפלת בקופת חולים. זה משהו שהתחלתי לאחרונה ואני עוד בתהליכי התבוננות כי זה סוג של שיקוף לרפואה הקהילתית. למרות שאני נהנית מהדינמיות, יש בי את החשש שזה פוגע בעומק הטיפול.

 

שלושה ימים בשבוע אני מטפלת בקליניקה הפרטית שלי. יש לי שותף ואנחנו משכירים חדרים. אני מאוד אוהבת את הדינמיקה וההפריה ההדדית שנוצרים במפגשים עם המטפלים האחרים.

 

לפי מה שאת מתארת, את עושה ג'אגלינג טוב ומצליחה למלא יפה את השבוע שלך

חחח, הייתי שמחה ליותר.

 

ספרי לי על מקרה מעניין שהיה לך בקליניקה

זה אמנם קרה בשנים הראשונות שלי כמטפלת אבל הוא צרוב בי עד היום.

מטופל בן שבעים פלוס הגיע אליי לאחר נפילה ממרפסת ושברים במספר חוליות צוואריות. הוא לא הצליח לשכב. ישן על כיסא והיה מתעורר כל שעה - שעתיים מכאבים. אחרי טיפול אחד בלבד תשעים אחוזים מהכאב נעלמו. הצ'י והג'ינג שלו היו עצמתיים מאוד וזה ניכר גם בתווי פניו. עד היום אני חושבת עליו כשאני מטפלת באנשים ומתפללת לניסים נפלאים שכאלו.

 

מה היתרונות והחסרונות שאת רואה במקצוע הזה?

יתרונות - לעסוק במשהו שהוא דרך הסתכלות על החיים, מעניין ומאתגר ואין לו תחתית גם לרוחב וגם לעומק.

חסרונות - אפשרויות התעסוקה הן מוגבלות, אין הרבה אופציות. כשאת לא במיטבך זה ניכר בטיפול, זה לא כמו להיות פקיד בבנק שכשהוא לא מאופס לא רואים את זה וזה דורש אחריות כבדה.

 

מה את מאחלת לעצמך ולרפואה הסינית בארץ?

מה שקורה בארץ זה מדהים, ישראל ממש מפותחת יש הרבה לימוד אנחנו מקצועיים וטובים.

יש פריחה וצמיחה מטורפת ומאחלת שזה ימשיך ככה.

 

 

 

שליפות עם דורית

דאו - דרך החיים

תודעה - שקט

חיים - מתנה

ציור - כיף גדול

אדריכלות - מעניין

רידמן - מקום עם אנשים טובים

סיניעט - הייתי רוצה שיהיה לי את הזמן לקרוא, זה בדיוק מה שחסר לי. הזמן לקרוא. זמני יגיע.

הלשכה לרפואה סינית - אחלה דבר, מצדיעה לאנשים שנותנים מזמנם לדבר החשוב הזה.

 

 

זהו להפעם. תודה רבה דורית, היה כיף לדבר ולהכיר מחדש 

 

נתראה בפעם הבאה,

מיכל

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload