התחלת החיים

June 2, 2018

"אשה אין כלום. האם אוכל לקרוא לָ"אין כלום" יענק'לה? ודאי שלא. אין כלום פירושו שאין כלום, כולל יענק'לה....תא בתוכי הופרה, התחיל להתפצל. האם אוכל לקרוא לו יענק'לה? ודאי שלא. מוקדם עדיין. אולי תיעצר התפתחות התא? אולי יהפוך לרבקה'לה?

והתא ממשיך להתפצל. חיים נוצרים בקרבי. דמות אדם. האם אוכל כבר לקרוא לו יענק'לה? ודאי שלא. אין לו קווים אופייניים, פניו מטושטשים, לכל היותר אוכל לקרוא לו עוּבָּרָ'לֶה.

גדֵל ומתפתח לו עוּבָּרָ'לֶה, קווי פניו נעשים דומים, קצת לי, קצת לבעלי. והוא נולד, מגיח וצורח. מי צורח? יענק'לה? כן, זה יענק'לה, אם כי על השם יענק'לה נחליט רק בעוד שמונה ימים. לעת עתה הוא יִלוֹדָ'לֶה, או תינוק'לה, או וָלָדָ'לֶה או סתם ? שְׁתִינְקָ'לֶה, אך מה שאני חשה כלפיו הוא כבר: יענק'לה, יענק'לה, יענק'לה. ובאמת, אחרי שמונה ימים יש לנו לפתע יענק'לה...." [1]

 

 

השאלה על התהוות החיים מופיעה בכל התורות הקדומות. גם הפילוסופיה והמדע טרם מצאו את

 

התשובה לשאלה: "מתי מתחילים חייו של האדם?".

 

כדי לענות על שאלה מורכבת זו יש להגדיר ראשית את המושג "חיים", שהיא אחת מהסוגיות הטעונות ביותר גם במדע אשר רואה במושג זה אמורפי ובלתי מדיד כמותית.

 

על פי המקרא וחז"ל שלושה שותפים יש ביצירת האדם: האם, האב והקב"ה.

 

 

 

הקבלה מחלקת את תקופת ההיריון לשלושה שלבים: 3 ימים, 40 ימים, ועד רגע הלידה.

 

בשלושת הימים הראשונים לעיבור רואה התינוק את כל העולם מתחילתו ועד סופו. עיניו עצומות אך הוא רואה ראייה בלתי מוגבלת. שלושת הימים האלה נחשבים לטובים ביותר בחייו של האדם. מרגע זה ועד הלידה, מלמדים את העובר את כל התורה כולה.

בשלב השני - ביום הארבעים, מקבל העובר את נשמתו המלאה. מיום זה נחשב העובר לישות עם נשמה, הכרה ותודעה, והוא ער לסביבתו.

ברגע הלידה מוצפים ההורים והתינוק אור (במדע –הוא נקרא: אוקסיטוצין) המאפשר להם להיקשר, לאהוב ולעטוף. האמונה אוחזת בדעה שכאשר התינוק יוצא לאוויר העולם, מלווים אותו מלאכים המשכיחים ממנו את כל הלמידה וההבנה שניתנה לו בהיותו ברחם, והוא מתחיל את חייו "בחוץ" עם תודעה חדשה; אך כל חייו יחפש ויחקור אחר רגע המקור, אחר הניצוץ האלוהי שבו, עד שלקראת המוות ילוו אותו שוב המלאכים ויאירו את דרכו והבנתו.

 

 

ברפואה הסינית הגישה מעט שונה מהגישה הקונבנציונלית ומייחסת חשיבות רבה לרגע ההתעברות, מהלך ההיריון והתרחשות הלידה.

 

*הגישה הקונבנציונלית מתרכזת בעיקר בכך שיש לעובר מודעות בתגובה לאור, רעש, מציצת אצבע וכו' - אך לא עוסקת בשאלה על הנפש או הנשמה.

שורש ההבדלים בין הגישות נמצא בהבנת המבנה האנטומי והביולוגי של האדם ותפיסת הצ'י האוניברסלי.

 

בכתבים הסיניים נאמר כי כבר במפגש הביצית והזרע מתחילה להתפתח מערכת המרידיאנים של 8 המיוחדים. ברגע העיבור נוצרים שלושת האוצרות: הצ'י המייצג את האנרגיה הקודמת לכל חומר ותנועה המשתקפים בנו ובטבע,  השן (shen) המייצג את התודעה (mind) וההיבטים המנטליים הגבוהים שלנו והג'ינג הוא התמציות החיוניות (הטהורות) שמועברות לעובר מהאב והאם המהווה את הבסיס להיווצרות העובר ואחד ממקורות הצ'י וכמותו מוגבלת.

 

השילוב של שני אלה הוא הבסיס להשתרשות הביצית המופרית, להחזקת ההיריון, ללידה ולחיי התינוק לאחר היוולדו.

 

עם התפתחות האיברים בעובר מתחילים להיווצר גם "האוצרות" – צ'י הריאות, הקיבה, הטחול והנפש של צ'י הלב; הג'ינג (התמציות החיוניות) שבין הכליות מתחזק.

 

הנפש והרגש

הלב - משכנה של הנפש, התודעה, אושר ותשוקה; הטחול - סימפתיה, מחשבות ודאגות; הריאות – עצבות; הכליות – פחד; הכבד - כעס ותסכול.

 

גם לקשת הרגשות יש היבטים תורשתיים מההורים. דוגמאות להפרעות רגשיות שורשיות (אפשריות. לא מחייב) הנוצרות עוד ברגע העיבור הן למשל: חסר בצ'י הריאות ונטייה לדיכאונות, חרדות וחולשת כליות.

 

כל זה עומד כמעט בסתירה מלאה לגישה הקונבנציונלית המתמקדת ביכולותיו האינטלקטואליות של הילד וממזערת את הליבה המכילה את תמצית החיים שהתקבלה מההורים ומצבם ברגע מפגש הזרע והביצית.

 

במאה ה- 19 אף סברו שכשהתינוק נולד הוא כדף חלק אשר ניתן לעצבו ולמלא כרצוננו. רק בשנת 1956, לאחר מחקר מקיף של 30 שנים, הוסקה המסקנה (על ידי החוקרים ד"ר צ'ס וד"ר תומס) שכל תינוק נושא מרכיב גנטי, תורשתי ואישיותי.

 

יתרה מזו, היום אף סוברים כי ניתן להעריך את אופיו של התינוק על פי מידת האקטיביות שלו עוד בעודו

 עובר ברחם.

 

 

רגע הלידה מסמל רגע אלוהי בחיי האדם. הנשימה הראשונה מחוץ לרחם. השמעת הקול.

 

מיד לאחר שהתינוק יוצא לאוויר העולם הוא מקבל ציון אפגר המעריך את מצבו הבריאותי, עירנותו ויכולת התקשורת הראשונית שלו עם העולם: נשימה, צבע, טונוס שרירים, קצב לב ורפלקסים.

 

הרפואה הסינית מתייחסת לרגע הלידה כרגע של איחוד ושיא ההוויה של הצ'י, התודעה והג'ינג –זהו רגע של מזל וקסם. זהו רגע בעל משמעות קוסמית שמשלימה את האדם כשלם והופכת אותו לישות בעלת ייחוד אנרגטי, פיזי, רגשי ורוחני כאחד. אדם שלו חותם ייחודי אך ורק לו.

 

לאחר הלידה עובר הג'ינג המולד לאחסון בכליות ומשמש את האינטלקט והתפקוד הקוגניטיבי האישיותי והבריאותי. אז גם יתחילו יתר האיברים לייצר את הג'ינג הנרכש – בראשם הטחול, הקיבה והריאות כך שהמזון שאנו אוכלים והאוויר שאנו נושמים ישפיע בעתיד גם על רגשותינו ומחשבותינו.

 

השן (shen) מכיל בתוכו חמישה רובדים של הנשמה, ביניהן: הפו (po) – הביטוי הארצי, הגשמי, הפיזי. וההון (hun) – הביטוי השמיימי, הגבוה והרוחני.

 

הרובד הגשמי נכנס לגוף בזמן הלידה וחוזר לאדמה עם המוות הפיסי של הגוף. בזמן חייו של האדם הוא שוכן בריאות ומתפזר ברחבי הגוף. משתתף בכל תהליכי החיים הפיזיים. רובד זה יתורגם גם לנשימה, לתחושות הפיזיות – סנסוריות, לתנועה ולמוטוריקה. (מעניין לראות שגם ציון האפגר מתייחס לאפקטיביות הנשימה הראשונית מבחינת חימצון – נשימה שמבשרת על איכות התפקוד). רובד זה נחשב לייני (yin) ושקט. - הוא מחובר לצ'י וליאנג. במצבים של חוסר איזון של ה"פו" נראה חוסר חיוניות המתבטאת במהלך שעות היום. פגיעה ביכולת הביטוי הפיסי, העשייה, החיוניות, ההוצאה לפועל.

 

בניגוד לרובד הגשמי הנחשב כאינדיוידואלי לאדם, ה"הון" נחשב לרובד הנשמה הנגזר מהנשמה הקוסמית והיא חלק מהכלל ואיננה אישית. הסינים מאמינים שברגע שהגוף הפיזי מת, חוזר רובד זה לעולם הקוסמי.

כל עוד האדם בחיים שוכן רובד זה בתוך הדם ויין הכבד, אך נחשב ליאנגי. מהווה את הצ'י של התודעה וקשור קשר הדוק ובלתי נפרד מהתודעה האוניברסלית. הקונספט של ה"הון" דומה לקונספט של תת ההכרה האינדיוידואלית והקולקטיבית. ( הקטן בתוך הגדול )

 

מעניין לראות הקבלה או סוג של "אימוץ" (אולי אפילו לא מודע של המערב את הרעיון של הנשמה הקוסמית המכילה בתוכה את הנשמה הגשמית בהשתמשו בביטויים כמו: "העיניים הן ראי הנשמה", "חברי נפש", "מבטים שמצטלבים (הון) מקרבים את הנשמות" וכדומה. רופאי ילדים סיניים מסורתיים אף מתייחסים לאוטיזם כהפרעה ב"הון" – בשל הקושי ביצירת קשר עין ומיקוד ובגלל המעורבות של השן ברמת התודעה.

 

כשמשלבים בין הידע המערבי הקונבנציונלי לבין ההסתכלות הסינית על נפש האדם והתינוק בעיקר, ניתן להבין כי הגוף הפיזי הקטן פעמים רבות מחפש משכן לנפש, עוגן, אותו יוכל למצוא בסביבתו האוהבת ובאופן טבעי בעיקר בהוריו. כך ניתן להבין את ההקשר בין הכלה, חיבוק, מגע וחום לתמיכה בהתפתחות פיזית, מנטלית, סנסורית, מוטורית ונפשית תקינה, מעצימה ובטוחה.

 

 

 

 

 

מקורות

 

[1] הרהורי אשה על התהוות החיים 1993, הזקנה מכלכותא, חנוך לוין

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload