חוקיות הצמיחה

February 3, 2018

הרהורים על צמיחה מתוך חדר הטיפולים

 

 

"טו בשבט הגיע חג לאילנות". הטבע מתחדש. 

 

 

בסתיו העלים נשרו העצים התקרחו, הטבע נראה שקט, עצוב ומכונס בעצמו. בטו בשבט, אנחנו מתחילים לראות ניצני התחדשות, התעוררות של הטבע, כמיהתו לצמיחה, לשמחה, לחיים.

 

נושא הגיליון הנוכחי הביא אותי לחשוב על האדמה, על הצמח, ולהתבונן בטבע שפשוט נמצא שם בלי שנפריע לו. כיצד מן האדמה צומח שתיל קטן שהולך וגדל ועם הזמן יכול להגיע ולהיות לעץ גדול ומפואר. כל סודות היקום טמונים בו. הוא יודע איך לצמוח.

הטבע מבין שתהליכים של קושי, נשירה והתכנסות הינם תהליכים נורמליים וחלק ממעגל החיים.

 

כאשר נוטעים עץ, אנו יכולים לאפשר לו תנאים טובים לצמיחה: מים ואדמה עשירה, לא לחה מידי ולא יבשה מידי. לאפשר לו חשיפה מתאימה לתנאי אור וחום השמש, גיזום מתאים כשצריך, הרחקת מזיקים ועוד.

מעבר לתנאים הטובים שאנו יכולים לספק, אין לנו אלא לאפשר לעץ לצמוח ולקיים בו תהליכים טבעיים. אין לנו אפשרות לזרז תהליכים אלה. מה שיצמח - יצמח.

 

כמו בטבע כך גם בחיים האישיים ובקליניקה, אנו נוטעים ומנביטים בנפש הבנות מתוך לימוד יומיומי, עושים השתדלות להרחיק מזיקים כדוגמת: כעסים, ביקורתיות, לחץ וכו' ומשתדלים לקיים עשייה יומית התומכת בקיומם של התהליכים הטבעיים והקצב שלהם.

 

כמטפלת, אני נתקלת בזה הרבה, ובטוחה שכל מטפל חווה את זה בשלב מסוים בקליניקה. אנו משתדלים לתת למטופלים שלנו תנאים טובים לצמיחה, הן גופנית והן נפשית, אך מרגע שנתנו תנאים, השליטה כבר אינה בידינו.

לעתים הייתי שמחה לזרז תהליכים בטיפול, כדי לראות תוצאות טובות מהר יותר. אבל יודעת שלטובת המטופל עליי לשמור על סבלנות כי אם אנסה לזרז תהליכים אזי אטפל רק בענף ולא בשורש והבעיה תחזור על עצמה או לא תיפטר כלל.

לקיחת האחריות על תוצאות הצמיחה של המטופל היא משאבת אנרגיה שלוקחת כוחות ומחלישה. אני יודעת שאם עשיתי כמיטב יכולתי והבנתי המקצועית והאישית, אז מכאן ואילך אין לי אחריות לתוצאות הטיפול / הצמיחה של המטופל.

דברים צומחים מאליהם. גם הגוף יודע להחלים ממחלה, אם ניתן לו את התנאים להבריא, לצמוח.

 

מהם אותם תנאים לצמיחה, מעבר לדיקור, צמחים, תזונה ואורח חיים בריא שאנחנו מנסים להעביר למטופלים שלנו?

 

ימימה אביטל זצ"ל מדברת בכתביה במסגרת לימודי "חשיבה הכרתית" על חוקיות הצמיחה על דיוק ועל הפרדה בין זמן לזמן.

 

מה זה אומר ומה הקשר ביניהם?

 

הדיוק הוא יחידת זמן חדשה שבה אנחנו מקבלים את עצמינו כפי שאנחנו ברגע הנוכחי ומסכימים למי שאנחנו. במקום "לרדת" על עצמנו אנחנו יורדים אל עצמנו. מקבלים ומסכימים למי שאנחנו כרגע ורואים את היש המתאפשר לנו כרגע בחיים. אנחנו לא אוחזים בזמן.

 

יש לנו את האפשרות להפריד בין זמן לזמן. אפשר לראות את המעבר הזה טוב אצל ילדים. ילדים הם יאנגים בטבעם, מהירים וקופצניים. רגע אחד יכולים להיות עם מחלת חום סוערת ואחרי רגע, בריאים ומשתוללים. גם נפשית, הם יכולים לעבור מאוד מהר מרגע של בכי ועצב לשמחה וצחוק. אין להם אחיזה בזמן, הם לא מושכים זמן מעבר להתחדשות שלו.

 

אפשר לקרוא על זה גם בספרו של אקהרט טול "כוחו של הרגע הזה". הוא מדבר על זה שהזמן הוא אשליה. הרגע הנוכחי הוא כל מה שיהיה אי פעם. אנשים נוטים לחיות בעבר ולשחזר אותו שוב ושוב או לחיות בעתיד ולדאוג ממה שיקרה להם בעתיד או לחלום על עתיד טוב יותר; אבל הם מפספסים את הרגע הזה, את ההווה, שהוא בעצם החיים עצמם.

 

 

לסיום,

אני ממליצה לכם ולמטופלים שלכם לצאת אל הטבע, לסגור טלפונים ופשוט להתבונן, לחוש בכל החושים את הטבע להתבונן בחוקיות הצמיחה ולחוות את הרגע הזה.

טו בשבט שמח!

 

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload