לטפל ברובד הרוח - חלק ב

November 4, 2017

על כוחה של שתיקה

 

במאמר הקודם הזכרתי בקצרה את ״כוחה של מילה״ ככלי לטיפול ברובד הרוח.

 במאמר זה, אדגיש גם  את ״כוחה של שתיקה״ ואדגים עם סיפור מקרה.

מתי נכון לנו לשתוק  -  ומתי נכון לומר מילה (כמלה בודדת ולא כשיח)? 

 

מרבית החיים אנו מקשיבים לאחרים, ומעט מאד לליבנו אנו. בחדר הטיפולים, הקשבה למטופל מאפשרת לו גם הקשבה לעצמו.

מבין מוריי הרבים, היו כמה וכמה פסיכולוגים שעשו הסבה לאקופנקטורה, שלא הפסיקו לשבח את המקצוע שלנו בכך שהוא מאפשר להם לטפל בעזרת המחט מבלי להרבות במלים.  אכן זה ריקוד מאד עדין לדעת כמה לדבר, מה לומר- ומתי לשתוק?  וכמו ריקוד, זה תרגול לכל החיים.

 

אחד הדברים, שהרבה יותר קל להסביר היום, יותר מאשר היה לפני חמש עשרה שנה ויותר הוא שאקופנקטורה בראש וראשונה משפיעה על רמת ה- Qi. (בתרגום חופשי = אנרגית החיים).

 

כאשר אני נשאלת או מבינה שמולי מטופל- המבין את רמת השיח הזה, אני טורחת להסביר  שיש לנו אפשרות להשפיע האחד על השני וגם על המאורעות החיצוניים בעולם, באמצעות שליטה ברגשות שלנו, ובמחשבות שלנו. שבעצם יש לנו גם שליטה וגם בחירה.

לא אחת קורה, שאדם בוחר לקחת אחריות להתבונן במחשבותיו ולבחון את רגשותיו:  האם הם אכן משרתים אותו? ואף לוקח(ת) צעד כדי להתמיר אותם (זה לא קורה בן לילה, אך  קיימות טכניקות שונות וטובות שכאשר מתרגלים בעזרתן הן עוזרות בתהליך ההתמרה, לדוגמא: שיטת ״העבודה״ של ביירון קייטי ושיטת האו'פונופונו מהוואי).

 

האם אי פעם קרה לכם שכאשר שיניתם את התדר הרגשי או המחשבתי שלכם, העולם שיקף לכם זאת באמצעות תקשורת יותר הרמונית עם  בני משפחה, עם חברים, עם קולגות בעבודה?

 

דברים יכולים להשתנות לאו דווקא בעזרת דיבור ועצות מיותרות.  מספיקה עבודה פנימית של התבוננות, של כוונה, של מוכנות להבין את חוסר המקריות של מה שהעולם משקף לנו כרגע, בין אם בעזרת סרט או ספר מקרי שפגשתי ובין אם בעזרת מטופל שהגיע אלי. 

כאשר אנו מוכנים לשנות, לנקות חוויה רגשית או צורת חשיבה שאינם משרתים אותנו עוד, אנו  נוכחים לפתע ב״נסים קטנים״ של התמרות ושינויים שחלים בסביבתנו.

 

ההכרה ביכולתנו להעביר אנרגיה אחד לשני בעזרת מילה או בעזרת מחשבה (בשתיקה בפועל) הכתה בי לראשונה בפליאה במקרה הבא:

 

מטופל כבן 49, גרוש, עם קשיים ליצור מערכת יחסים חדשה למרות רצונו העז. 

כשהגיע אלי, הגדיר עצמו :״אני כועס כל חיי- מאז ומתמיד״. 

במהלך הטיפול, נוכח לאט לאט שהכעס כבר אינו מגדיר אותו. הוא גם הופתע לגלות שהוא מגיב רגוע יותר למצבים שבעבר הכעיסו אותו מאד ומשינויים פיזיים שחלו בו (כמו: בעיות עיכול, שלא נפרט כאן).

בסך הכול נראה היה שהטיפול הלך והתקדם. והנה יום אחד הוא נכנס לקליניקה מדוכא בניגוד לפעמים קודמות שהיה נכנס לחדר שמח וזורח. לרגע הופתעתי, אך מיד  נזכרתי שאותו יום היה לא אחר מאשר ״חג האהבה״ ( -  (Valentine’s Day וזכרתי את הרגישות שלו בנושא זוגיות שעד כה לא הצליח לממש על אף רצונו.  קלטתי, ללא מלים, את השיפוטיות העצמית שהריץ בראשו את תחושת הייאוש: (״אין לי בת זוג ביום האהבה -  משמע אני לא שווה״).

זרקתי לחלל האויר שאלה/הערה: “Valentine’s Day, ha?”

הוא התרגש מעצם העובדה שהבנתי אותו מבלי שהיה צריך לומר מילה. תחושת בטן חזקה אמרה לי לא להוסיף מעבר לכך. פשוט דקרתי את LVR14 -   ששמה:  ״שער התקווה״  והחזקתי כוונה בלב שיצליח להפיג את  הייאוש שנבע משיפוט עצמי ושהתבסס על הצורך לחיות לפי נורמות חברתיות. עם אמונה בעצמו שיצליח לממש את רצונו בזוגיות בקצב שלו.

 אני זוכרת שחשבתי לעצמי בליבי: מי אמר שהחברה צריכה להכתיב לו מתי עליו להתנשק עם בת זוג? מתי עליו לאהוב?  אדם בעל בחירה חופשית רשאי לבחור לעצמו  כל יום לחגוג את יום האהבה שלו. וזה שדווקא ביום הזה אין לו בת זוג - לא אומר דבר לגבי הערך שלו.

 

שבוע לאחר מכן הוא הופיע לקליניקה, שמח וזורח. ואז אמר לי כבדרך אגב: את יודעת. חשבתי  שבעצם, מי אמר שהחברה צריכה להכתיב לי מתי להתנשק, מתי תהיה לי בת זוג? זה לא מה שקובע בשבילי. כל יום אני יכול לפגוש מישהי.

עניתי : נכון מאד! ובליבי - החסרתי פעימה. לראשונה נוכחתי בכוחי להעביר במחשבה, תובנה, ללא מלים.

כשאנו אמפתים, חשים את המטופל(ת), הוא/היא מרגיש(ה) זאת - וזה גורם מעודד ליצירת לשינוי משמעותי.

 

 

 

-------------------------------

 

* התמונה צולמה על ידי תומר גבע

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload