מים - הגיגים מהבטן

הקדמה

כמטפלת, המנחה העיקרית שלי בקליניקה היא מערכת הרגש.

מתחת לשכבות הפתולוגיות, בתוך התהליכים עצמם, 

הגוף מדבר את הנפש והנפש מדברת את הגוף.

מערכת הרגש מורגשת בעיקר דרך הבטן.

 

אמפוקו - אמוציונלי

 

אמפוקו – הוא עיסוי הבטן היפני המסורתי וקריאת גוף אמוציונלית בת זמננו המושתתת על תפיסה אבולוציונית על-זמנית. על פי תפיסה זו, אנו חלק אינטגרלי מהטבע ובעלי דפוסי התנהגות ופוטנציאל תגובתי זהה לו מול גירויים (חוויות, מפגשים) של הדרך.

 

לאורך השנים, אספתי חומרים נוספים שגיבו תפיסה זו מזוויות ראיה דומות אבל אחרות.

אני שמחה לשתף מהידע שצברתי וההנאה שמצאתי בהקשרים והדמיון שבין התורות וגישות הטיפול השונות.

 

קופסת הרגשות

על פי קריאת הגוף האמוציונלית הבטן נתפסת  כאזור המים, קופסת הרגשות, לב ליבו של התת מודע, העומק וזרימת האני-האישי של כל אדם. "מרכז הרגשות של הגופנפש", כפי שציין בספרו

קו דיכטוואלד[1] (ארחיב על כך בהמשך).

 

פיטר לוין מצטט בספרו "להעיר את הנמר": "רגשות וגופינו הם כמו מים הזורמים בתוך מים. אנחנו לומדים לשחות בתוך האנרגיות של התחושות של הגוף"[2].

תאוריית הצ'אקרות מדברת על המרכז האנרגטי של נקודת אמצע הגוף. היא מדגישה את צ'אקרת הרבייה וצ'אקרת מקלעת השמש כאותו מרכז רגשות עוצמתי[3].

 

נאדר בוטו מתאר מהלך מעניין בתנועת האנרגיה של המרידאנים[4].

הוא מכנה זאת: "חוק ארבעת שלבי החיים":  התרגשות (=גירוי), התרחבות, התכווצות והרפיה (=שחרור).

 

לדבריו, באיבר בריא יתקיים רצף התדר והרטט בתאום לאנרגיית האיבר.

כל שינוי איכותי או כמותי ברטט, משפיע על קצב המעבר משלב אחד למשנהו.

שינויים במרידיאנים נוצרים בשל הפרעה בזרימת האנרגיה באיבר והחסימה האנרגטית באיבר נגרמת ישירות ממשבר נפשי.

 

במרידיאן הכליות לדוגמא (והרי במים עסקינן), בוטו מדבר על הקשר החשוב של הכליות עם הכבד ומתאר את שניהם כאיברים החיוניים ביותר בגוף, (יחד עם בלוטת יותרת הכליה, מערכת העצבים האוטונומית ואברי הרבייה). הכליות מפקחות על הנוזלים, מאחסנות את תמציות החיים ומווסתות תהליכי צמיחה, רביה וחיים.

לפי הרפואה הסינית, הכליות מזינות את הכבד. חולשה של הכליות תפגע בהזנה התקינה ותיצור פתולוגיות בהתאם.

 

הכליות אוגרות בתוכן את התמציות החיוניות עימן אנו נולדים. ככאלה הן מהוות ספק אנרגיה חשוב של יתר האיברים באמצעות מרכיבים מטאבולים שונים. הן קשורות בין השאר לתגובות האדם במצבי דחק. משברים נפשיים, חומריים ומנטלים כאחד, עלולים ליצור חוסר איזון אנרגטי בכליות עצמן, לפגוע בתפקוד בלוטת יותרת הכליה, לפגוע באיזון שבין הכליות לאיברים אחרים, כמו כליות-לב (ציר איזון חשוב המבטא את הציר השמימי).

מנטלית, יחווה האדם תחושות של לחץ, פחד וחרדה ברוב תחומי חייו. ברמה הגופנית יחוש אותו אדם  מתח רב בשרירי הבטן התחתונה האחורית (בגב), חולשה בגפיים התחתונות, דופק מהיר, עייפות יתר ועוד.

 

חוסר האיזון פוגע גם בשלפוחית השתן (בן הזוג היאנגי של הכליות).

על פי בוטו, משבר מיני לדוגמא (כמו: אונס או ניצול מיני) יכול להוות סיבה מרכזית לפגיעה באיבר זה.

במקרה כזה אנו עשויים לראות סוג של מתח באיבר השלפוחית ואף בצוואר הרחם.

מתח זה מבטא למעשה בסטגנציה=חסימה במרידיאן/ים/ המעורבים עד כדי ירידה בחיוניות האזור כולו ואף התפתחות של מחלות אוטואימוניות.

 

קריאת הגוף האמוציונלית / דאגלס קראץ'[5]:

קריאת הגוף האמוציונלית נולדה מתוך התבוננות קדומה ומתמשכת עד היום במחזוריות האין סופית של הטבע, מההתנהגות האבולוציונית של בעלי החיים ושל בני האדם.  קריאה זו מתארת כאמור את אזור הבטן כאזור המים, מרכז קופסת הרגשות, לב ליבו של האני.

 

המתרחש בבטן הוא כל כולו רגש והוא היפוכו של 'קול ההיגיון' / הרציונל.

במים קיימים זרמים בעומקים בלתי נראים, אותם אפשר לחוש, אך לא תמיד לראות.

המאפיין העיקרי הוא זרימה, כשעומקם של המים נותנים את העומק האינדבידואלי לכל אדם.

 

 

חוסר איזון במים

אחד המאפיינים המרכזיים, הוא פחד או לחלופין חוסר פחד עד כדי התגרות עם המוות וסכנות, צורך מתמיד בריגושים וסיכונים, רמות גבוהות של אדרנלין.

פחד הוא רגש חשוב. במצבו המאוזן הוא נועד להגן עלינו, להרתיע, להזהיר, לחדד את החושים. אך כשהפחד משתלט עלינו, הוא מקפיא ואז נוצרת בעיה.

כשהים סוער אין אפשרות לראות מה קורה בתוכו. איבוד הבהירות מפריע להתבונן עד הקרקעית. לכן מצב של חוסר שקט - כמערבולות במים, יתבטא גם כחוסר שקט בנפש האדם.

 

עודף מים:

אדם בעודף  מים מאופיין ברגשנות יתר, פגיעות רגשית, אימפולסיביות שברירית, ערפול בשאר היסודות - הצפה. באדמה ייווצר בוץ, מצבי הרוח יהיו משתנים, לעתים בקיצוניות, עייפות כללית. תחושת כבדות ברגליים כאילו הן מתבוססות בבוץ. מצב של עודף מים  יקרר עד כדי סכנת כיבוי את האש, את שמחת החיים, את הקיסר הפנימי.

 

חוסר מים:

במצב של חוסר מים או חולשה של המים נמצא אדם יבש ולא גמיש. חוסר יכולת לשדר, לקבל ולפתח יחסים.

גם כאן פגיעה ביסודות האחרים. האדמה תהיה חרוכה וסדוקה. אש הלב תעלה ותגבר יתר על המידה.

 

מים מאוזנים:

במים מאוזנים היכולת להרגיש תהיה ברורה. המים יוכלו להזין את האדמה והעץ, לקרר במידה הנכונה את הלב, וליצור תהליכי גדילה והתפתחות יצירתית. אפשר יהיה לווסת אש גבוהה מידי כשהיא יוצאת מאיזון. במצב זה, העוצמה שבמים תבוא לידי ביטוי: ביכולת התמדה, שקט, רוויה, מחזוריות, יכולת השתנות, התבוננות, ענווה וכיוצ"ב.

כשהמים במצב מאוזן הם יכולים להשקות ולהצמיח את האחר ואת עצמנו. עוצמה, אמביציה והתמדה הם מאפיינים חשובים של המים.

כשאדם משקה אחרים הוא משקה גם את עצמו. הנתינה היא צינור הזנה דו סיטרי.

 

הגב התחתון נחשב לחלק מאזור הבטן. הגב קשור ליסוד המים והוא נחשב למערכת גיבוי פיזית ורגשית לכל מה שקורה בשק הרגשות הקידמי. לדוגמה: מצב של הדחקה וחוסר ביטוי רגשי יכול להביא לפריצת דיסק, כתרגום פיסי של הגוף ל: "די, לא יכול יותר להחזיק בבטן". בגב התחתון ממוקמות הכליות, שכאמור משויכות ליסוד המים ולפחד כרגש.

הפחד מחובר למרכז הרגשות ולכוח שבבטן. משמע, אם נתעל אותו אל דחף מניע, במקום רגש משתק, עוצמתו תפרק סלעים. כמו שרק מים יכולים לעשות.

 

אבי גרינברג, מפתח "שיטת גרינברג" מציין בספרו "אבחון על פי כף הרגל" את אותם יסודות גדולים שבטבע, להם קראץ' מתייחס באבחון האמוציונלי שלו. אלו הם: אדמה, מים, אויר ואש.

גרינברג מתאר את עיקרון האבחון כדרך לקרוא כיצד האדם "מהלך" בשבילי חייו.

הוא מאחד מימד פיסי, רגשי ורוחני כאחד, דרך פילוסופיה שמגשרת אף היא בין מזרח ומערב. הוא מדבר על שינויים, מופשטים ככל שיהיו, כמשפיעים אף הם על היציבה ודרך ההבעה. שינויים חזקים ו/או מתמשכים יטביעו חותם ברור על סוליות כפות הרגליים.

 

גרינברג מתאר שלושה מצבי בסיס:

איזון- היסוד מומש במלואו;

עודף- היסוד תופס מקום גדול מכפי שיועד לו ועל חשבון יסוד אחר;

חוסר- היסוד אינו ממומש ואינו ממלא את הפוטנציאל הבסיסי שלו. מכאן אותו יסוד מזמין את "פלישת" היסודות האחרים.

תהליך שלא הושלם ושהתרחש בו תהליך דיכוי במקום תגובה לגירוי הוא תחילת הדרך להיווצרותם של סטגנציות ותבניות חיים לא מאוזנות.

באבחון כף הרגל של גרינברג (הטיפול עצמו נעשה על כל הגוף), יסוד המים משתקף בקרבת הקשת שבין העקב וכרית כף הרגל.

גרינברג כמו קראץ', מתאר את המים פיזית ככוללים את הבטן וכל האיברים ה"רכים" כגון: כליות, מעיים ועוד.

גם הוא מציין את הבטן כעולמו הרגשי של האדם. הוא מדגיש כי המים מבטאים את תנועתו הרגשית של האדם והאינטואיציה והאינטליגנציה הרגשית. והרי המושג: "תחושת בטן" שגור בפינו[6].

 

 

והאמפוקו? כיצד משתלבת כאן אומנות הריפוי  היפנית?

מקורה של האמפוקו הינה באנמת הבטן היפנית לפני כ 500 שנה לערך.

[*אנמה היא - אם שיטות המגע מסין. פירושה המילולי של המילה an- ma היא לחיצה, שפשוף. היא קיבלה מתכונת  נפרדת ביפן לפני כ500 שנה. אזור הבטן עליו עבדו עם חלק מהטכניקות של האנמה נקרא במסגרת הקטה הבסיסית "אנמת בטן", מטבע הדברים. מכאן בעצם מאסטרים שונים כגון גוטו ואוטה פיתחו את אומנות הבטן לעבודת מגע עשירה העומדת בפני עצמה].

 

סנסיי אוטה ומאסטר גוטו בחרו לשים דגש בעבודתם הידנית על הבטן מתוך הבנת עוצמתה הרבה. אומנות זו עובדת על כל הגוף, תוך כדי התמקדות באזור הבטן, הטורסו משני צידיו, עם דגש על הבטן הרכה.

אוטה טיפל בעזרת האמפוקו בכל המחלות ונחשב למטפל אגדי בזמנו.

עבודתו הגיעה אלינו בזכות Sorei Yanagiya  שתרגם וחקר את עבודתו.

 

 

מדברי סנסיי אוטה:

"If we do anpuku therapy, it will smooth out the stagnation of the basic qi, producing harmony among the organs, making the flow of blood smooth, the bones and joints more flexible, the muscles less tense, the skin moist, the appetite will be good, urine and stool will come easily, the power of the qi will increase, ones memory will improve.."[7]

 

כתבים עתיקים שונים כגון: NAN JING, SU WEN, LING SHU  מדגישים את התפיסה שההארה (Hara= בטן) היא המקור- שורש המהות שלנו ברמה הפיזית אנרגטית ורוחנית.  זהו מרכז אנרגטי, מקור למעיין החיים, ממנו אנרגיות הגוף נובעות והחיים בוקעים:

"The moving qi between the kidneys= the central focus of the hara = the origin of the pulse = thus the central of the whole body" (NAN JING/1) .

מטפלים ומובילי רפואה שונים ביפן ובסין הוסיפו בהתבססם על כתבים אלו את זווית ראיתם מניסיונם ומחקרם לאורך השנים[8]:

 

קיקו מאטצומוטו, מחזקת את הבחירה באבחון הבטן וטיפול בבטן בדרך המנואלית (ידנית) ככלי עוצמתי. לדבריה, אומנות הריפוי דרך הבטן נחשבת לאומנות ריפוי עילאית.

היא מתארת בספרה את מראת המיקרוקוסמוס והשתקפות המקרוקוסמוס של מרכז השמיים, בגוף האדם והבטן בפרט[9].

כמו כן, היא מציינת כי דרך הנקודה המרכזית ביותר של גוף האדם נאבחן את מרכזו של האדם.

כך נוכל למצוא נקודות ישירות לעבודה שיעזרו לפתור בעיות ודיסהרמוניה:

"The hara is the basic place of living energy. Therefore the root of all diseases are here.When you diagnose the disease you have to diagnose the hara"/

 Todo Yoshimasu

 

דרך עבודת הבטן נעשית עבודה ישירה על האיברים היושבים בשק הבטן כמו הכבד, הטחול ומצידה השני של הבטן – הכליות.

 

לסיכום

עבורי, המים תמיד יהיו הבטן והמקור לכוח פנימי ועוצמתי.

מניסיוני המקצועי והאישי, עבודת מגע רגשית, ובפרט באזור הבטן, מוכיחה עצמה בתהליכים שונים ומגוונים עם מבוגרים וילדים כאחד. בעיני, זו  תרפיה המדגישה את החוויה הסומטית אשר תצליח לעזור למטופל להבין את עומקם של הקשרים והשפעת החוויות שנצרבו בגופו ובנפשו כאחד.

אני רואה בתהליך המשלב מודעות מנטלית ופיזית אפשרות לתת לאדם לעשות שינויים אמיתיים, ממעמקיי בטנו ולמען עצמו.

 

 

 

מקורות מידע:

[1] קן דיכטוואלד / גופנפש, עמ' 108-127

[2] פיטר לוין / להעיר את הנמר- מרפאים את הטראומה, עמ' 79

[3] חיותה אפשטיין / כאשר הגוף מדבר, עמ' 38-41

[4] נאדר בוטו / רפואה והחוש השביעי, עמ' 191-192, ועמ' 228-233

[5] ניר לוי - קורס אמפוקו אמוציונאלי - מיפוי גוף והתבוננות: הקריאה מתבטאת בחלקי הטורסו השונים+גפיים, חלוקת הגוף לימין ושמאל, חלק גוף עליון ותחתון . כל אזור בפני עצמו ומערכת היחסים בינהם במקביל. כמו כן , הקריאה מוצלבת לקריאת כפות הרגליים בחלוקה הפנימית שלהן, צורת הדריכה עליהן ותווי הפנים.

[6]  אבי גרינברג / אבחון לפי כף הרגל, עמ' 17-35 ועמ' 195-196

[7] Dr. Doann Kaneko & Doann's Doin -  Healing Ourselves

[8] Shiatsu Anma Therapy  -  Doann's short and long form & Dr. Doann Kaneko

[9] Kiiko Matsumoto & Stephan Birch - Hara Diagnosis: reflections on the sea

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload