רשמים מתוך חדרי לידה

March 13, 2017

בעקבות פעילות רצופה של חברינו עוז לוי, נכנסה הרפואה הסינית באופן רשמי בחודשים האחרונים לחדרי הלידה בבית החולים שערי צדק ירושלים. 

 

לשמחתי זכיתי להימנות על צוות המדקרים, ואת רשמיי מהחודש הראשון אחלוק אתכם.

 

שילוב הרפואה הסינית בחדרי הלידה, נועד לסייע בזירוז הליך הלידה כאשר הדבר נצרך, שיכוך כאב, עזרה בשינוי תנוחת העובר והורדתו בתעלת הלידה, הרגעת היולדת עצירת צירים מוקדמים, הורדת לחץ דם גבוה ועוד...

 

את המשמרת הראשונה שלי בדיקור בחדרי לידה בחרתי לעשות משמרת כפולה סה"כ כ 8 שעות. כשנמצאים בחדרי הלידה, נמצאים בפלנטה אחרת. זה עולם שלם בפני עצמו, כמו בתוך בועה. זוכרת את עצמי יוצאת משערי בית החולים בסוף המשמרת ומופתעת ממזג האוויר הקר. הרוח הגשם, האוטובוסים, המכוניות. הרגשתי כאילו יצאתי מתוך בועה. מה? יש עולם אחר שם בחוץ? 

 

האדרנלין זרם בעורקים במשך כמה שעות ומה שהצליח להוריד אותו היה המכשיר האליפטי בחדר הכושר...

 

כמובן שמיד אחר כך הגיעה התשישות.

הרגשתי שמחה ומסופקת אך גם כמו אחרי קרב.

מאז אותה פעם ראשונה, אני עושה רק משמרות של 4-5 שעות, כאשר בכל משמרת אני מטפלת בכ- 5-7 יולדות.

 

אני גם כבר פחות מתרגשת, האדרנלין נרגע מהר יותר והגוף והנפש לאט לאט מסתגלים.

אבל בואו נחזור למשמרת הראשונה אל הטיפול הראשון שלי בחדרי לידה.

 

יולדת ראשונה. אני נכנסת לחדר ויש שם קהל! משהו שאני לא רגילה אליו. היולדת, האמא, הסבתא, האחות, החברה, הבעל, המיילדת ומידי פעם גם נכנס רופא. כולם שואלים שאלות על הדיקור, מה זה? למה זה? כמה? ואיך? שאלות שבקליניקה פחות נשאלות מאחר והמטופלים באו מתוך בחירה ובאופן טבעי עם איזושהי הבנה בסיסית ל: כמה? למה? ואיך? אני לא צריכה להציג את עצמי בפניהם. וכמעט כל הטיפולים מתבצעים אחת על אחת ללא קהל...

 

ברגע הראשון, היססתי, ואפשר אולי לומר שאפילו נלחצתי. כולם מסתכלים עלי דוקרת, ידי מתחילות לרעוד ואני רוצה לברוח מהחדר. אני עוצרת לרגע, נושמת, מזכירה לעצמי למה אני כאן ואיזו שליחות גדולה היא לעזור ליולדת בשעה חשובה ומיוחדת זו. מזכירה לעצמי שאני יודעת מה אני עושה, שאני טובה בזה, ושהקהל בחדר שואל שאלות פשוט מתוך דאגה תמימה ליולדת ולעובר ולרוב מחוסר התמצאות ברפואה הסינית. אני דוקרת עם נחישות והתכווננות לעשות זאת הכי טוב שאפשר.

 

זהו, עברתי את טבילת האש, הפעם הראשונה. אני גאה בעצמי, גדלתי. יוצאת מהחדר, וכבר אין לי זמן לחשוש ולחשוב, כי קוראים לי מחדר לחדר לעזור ליולדות נוספות.

אני נפעמת ומתרגשת בכל פעם מחדש כיצד הדיקור פשוט עובד! איפה היינו עד עכשיו?

 

יולדת שנמצאת זמן רב בפתיחה 2. כבר שעות עם צירים כואבים ולא מספיק אפקטיביים. אני מגיעה, בודקת דופק, שואלת כמה שאלות ומחליטה איפה לדקור. כעבור כשעה, היולדת בפתיחה מלאה והמיילדת קוראת לי בשמחה: "את לא מאמינה איך הדיקור עשה פלאים, היא עוד רגע יולדת".

 

אני נכנסת לחדר, מעודדת את היולדת על התקדמותה הנהדרת ושואלת את המיילדת שלה האם צריך עוד עזרה? מבחינת מנח העובר ומיקום הראש. מנסים כמה דחיפות והעובר לא יורד מספיק נמוך בתעלת הלידה. אני שוב דוקרת כדי לעזור לעובר לרדת למטה, ותוך 5 דקות, בציר הבא, העובר כבר נמצא ממש נמוך ומוכן לצאת לאוויר העולם. בדחיפה הבאה מגיחה לעולם תינוקת מתוקה ובריאה במשקל 3.200 קג. אני מודה לקב"ה שהתינוקת והאמא בסדר, מתרגשת מהמעמד ויוצאת מהחדר.

 

לפני שאני מספיקה לעכל את גודל הנס הזה שראיתי עכשיו, של תינוק שנולד, קוראים לי לחדר אחר, ליולדת הבאה.

 

יולדת בלידה ראשונה, כבר שעתיים וחצי בפתיחה מלאה, מנסה לדחוף, היא עייפה, מותשת, מיואשת. וכך גם המיילדת שלה. אני ניגשת, מנסה לעודד, אומרת מספר מילות חיזוק וגם מנסה דיקור לחיזוק היולדת. היולדת לא מפסיקה לזוז מרוב יאוש וכאבים והמחטים זזות, נופלות זו אחר זו. מנסה שוב, לדקור במקומות אחרים, אבל היולדת לא מרפה. אני חשה את אווירת הייאוש בחדר. האמא של היולדת כועסת על המיילדת, רוצה מיילדת אחרת, רוצה רופא, כאן ועכשיו. ואני מנסה להרגיע, לעודד. כעבור כמה דקות מגיע רופא שמחליט על לידת ואקום מאחר והיולדת עייפה מידי  ולא לוחצת. אני בודקת את הדופק שלה, והוא התחזק מעט, מנסה לומר בואו ננסה שוב. אבל היולדת לא מאמינה בעצמה. מספר דקות לאחר מכן נולד תינוק חמוד ומתוק בלידת ואקום.

 

מרגישה קצת תחושת פספוס, אולי יכולתי לעזור יותר. אולי יכולנו למנוע ואקום. אבל מחליטה להרפות. להסכים עם מה שהיה, אני הייתי שם בזמן הקשה שלהם, וברגעי הייאוש, עשיתי כמיטב יכולתי, מבינה שלא הכל תלוי בי ושיש נסיבות נוספות שמשפיעות, ואני ממשיכה הלאה לחדר הבא.

 

יולדת בפתיחה מלאה אך העובר במנח עורפי ולמרות שהיולדת לוחצת נהדר, הוא לא יוצא. כבר כמעט 3 שעות. הרופאים בחוץ מדברים על ניתוח.

אני מציעה למיילדת שאנסה לדקור כמה נקודות. היא מסכימה.

אחרי כמה דקות מגיע הרופא, לבדוק מה קורה עם המנח. והפלא ופלא, העובר במנח אידיאלי עכשיו. זמן מה לאחר מכן הגיח תינוק שמנמן וחמוד.

 

המיילדת מחייכת אלי מהצד. ואני מרגישה סיפוק. לרגע חולפת בי מחשבה של התרגשות לומר לרופא: "תראה איך הדיקור עזר" ומחליטה שאין צורך להצדיק את קיומי ואת הצלחת הטיפול בדיקור. התוצאות נראות בעין. אי אפשר לפספס. המיילדות, הרופאים, היולדות, והמלווים שלהם, כולם רואים ומשמיעים לאחרים. והעיקר, אני רואה ושמחה.

 

כעבור חודש של עבודה בחדרי לידה, אני כבר מרגישה בבית. לא לחוצה מהקהל בחדר שצופה בי ושואל שאלות. מגיעה עם ביטחון שאני יכולה לעזור ושהדיקור עובד. כבר ראיתי הרבה מקרים שהדיקור עשה פלאים. קידם לידות תקועות, סידר את מנח העובר, הפחית כאב, הרגיע וכו'. אני חושבת על כך, איזה מדהים שאנחנו נמצאים שם בחדרי הלידה נותנים את השירות הזה לקהילה, לאנשים שחלקם לא יודעים בכלל מה זה דיקור.

 

העבודה בחדרי הלידה היא סוג של מהפכה שקטה. זה להיות חלק מצוות חדר הלידה. לא כמטפלים פרילנס, אלא כעובדים של בית החולים. אז נכון, שהתשלום מזערי והנסיעות מתישות, ויותר משתלם לעבוד בימים האלו בקליניקה. אבל הסיפוק אדיר. הרגשת השליחות היא גדולה.

 

אני תקווה שנצליח לבסס את מעמד הרפואה הסינית לא רק בחדרי הלידה אלא גם במחלקות נוספות בבתי החולים ושהרפואה תהיה יותר ויותר אינטגרטיבית כי בסופו של דבר, כולם יצאו נשכרים. היולדת/ החולה וגם הממסד הרפואי. פחות הוצאות על ניתוחים תרופות וכו' ויותר שמירה על בריאות ושלמות הגוף.

 

אבל עד שנגיע לשם העבודה עוד מרובה...

 

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload