'אנדומטריוזיס' - (לא) נעים להכיר - חלק א'

March 13, 2017

מרץ הינו חודש המודעות העולמי לאחת המחלות היותר 'בלתי מיוחצנות' בתחום בריאות האישה - אנדומטריוזיס.

 

על אף שמחלה זו יוצאת יותר ויותר מהארון, המודעות לה, בקרב נשים, חולות ואפילו בקרב רופאים, עדיין נמוכה.

על פי הערכות, אחת מתוך 8-10 נשים בגיל הפוריות חולה במחלה, גם אם אינה מודעת לכך או סובלת מתסמינים גלויים. ישנם גם תסמינים סמויים עליהם ארחיב בהמשך.

 

מה זה אנדומטריוזיס?

 

אנדומטריוזיס היא מחלה בה רקמה בעלת מבנה היסטולוגי הדומה לרירית הרחם – רקמת האנדומטריום, מתפתחת מחוץ לרחם. מקורה של הרקמה אינו וודאי . נהוג היה לחשוב שמדובר בתאים שיצאו מתוך חלל הרחם והתמקמו על איברים ורקמות מחוצה לו, אולם ישנן תיאוריות נוספות כפי שאפרט בהמשך. רקמה זו כאמור עשויה לשגשג על גבי אחד או יותר מהאיברים הבאים:

  • השחלות

  • דופן הרחם החיצונית

  • המעי והרקטום

  • שלפוחית השתן

  • הפריטונאום

  • הכליה

  • ועוד

במקרים נדירים, נמצאו מוקדי אנדומטריוזיס גם ברקמות מרוחקות, כמו רקמת הריאה ואפילו במח. ממצאים אלה, הציבו שאלות חדשות לגבי מנגנון היווצרות המחלה, שהרי אין מגע ישיר בין חלל הבטן לרקמות הללו.

רקמה זו, מגיבה לשינויים הורמונליים פיזיולוגיים, במחזור החודשי הנשי. כשם שרירית הרחם נבנית כתגובה להפרשת אסטרוגן, בחלקו הראשון של המחזור הנשי, וכשם שאותה רירית, מתפרקת בסופו, כך מגיבים גם נגעי האנדומטריוזיס המצויים על גבי ובתוך רקמות אחרות.

אופי פעילות המחלה דומה לגידול. מדובר בתאים שמתרבים, משתכפלים ומתפשטים, לעתים בקצב מהיר מאוד. אלה תאים הגורמים להידבקויות של רקמות בריאות ואף בעלי יכולת לגרום לנקבים ברקמות ואיברים, דבר מסוכן בפני עצמו שכן תארו לעצמכם לדוגמא מצב של נקב במעי הגס: 1. תתכן חלילה זליגה של צואה אל חלל הבטן; 2. תתכן חסימה פנימית של המעי (בשל הדבקות).

 

תהליך פתולוגי זה, פורש קשת רחבה מאוד של סימפטומים, בין קלים לקשים ביותר.

ההערכות כיום מדברות על כ-180 מיליון נשים!!! ברחבי העולם אשר חולות במחלה. ההערכות בארץ מדברות על כ-150,000 נשים חולות,  שמרביתן אינן מודעות כלל למחלתן בהיעדר אבחנה לתסמינים הגלויים או הסמויים.

 

כיצד מתפתחת המחלה?

 

עד כה, אין הסכמה בקהילה הרפואית, לגבי מנגנון היווצרות המחלה, אולם ישנן מספר תאוריות מובילות:

 

הסבר ראשון ורווח, הינו לגבי זרימה רטרוגראדית, של נוזל הווסת, דרך החצוצרות, לתוך חלל הבטן. שם, בהיעדר 'טיפול נאות' של מערכת החיסון, מתאפשר שגשוג של רקמה אקטופית, על גבי איבר כלשהו.

 

הסבר נוסף שמספקת קהילת החוקרים הינו, תהליך דמוי גרורתי, של שליחת תאי אנדומטריום, באמצעות זרם הדם, אל עבר איברים מרוחקים.

 

הסבר אחר, מדבר על מטהפלאזיה (טרנספורמציה) שעוברים תאים של חלל הבטן, לתאים אנדומטריים, דמויי רירית הרחם.

 

סברה נוספת, מדברת על אפשרות של תהליך התמיינות פתולוגי, של תאי אב, אשר מתמיינים לרקמה דמויית אנדומטריום.ש

 

שתי התיאוריות האחרונות, מציעות הסבר לתופעת המצאות אנדומטריוזיס, באיברים רחוקים ואפילו אנדומטריוזיס אצל גברים - קיים אולם נדיר.

 

שימת דגש חשובה יש למצב הנפשי של האישה. לרוב המחלה מתפרצת על רקע מתח נפשי מתמשך, אירוע חווייתי טראומתי וכד'. ככל שהמצב הרגשי-נפשי ירוד ככל שהמחלה משגשגת יותר. לאספקט המנטאלי יש השפעה מזינה שלילית על המחלה.

 

אבחון

 

יותר משחשוב לדבר על דרכי האבחון, חשוב שקהילת המטפלים תהייה מודעת להיקף 'חוסר האבחון' הקיים למחלה זו. הסיפורים בקליניקה מעידים על תמונה עגומה של חוסר ידע, התעלמות ולפעמים גם ביטול וזלזול, מצד הממסד, בכל הקשור לתלונותיה של האישה אשר סובלת מהתסמינים.

 

משפטים כמו, 'את מפונקת...', 'לא רק לך כואב, קחי כדור...', 'מספיק עם ימי המחלה שאת מבקשת...', הם מנת חלקן של נשים רבות... תופעה זו מקצינה ומחמירה, בשל הנטייה של נשים אלה לסבול מתסמינים כמו: אי סדירות וסתית, דימום חודשי מתמשך, כאבים באזור הרקמה וממחלות נוספות כמו פיברומיאלגיה, דיכאון וקשיי פוריות עליהם אפרט בהמשך. 'המערכת' אינה טולרנטית דייה כלפיהן, והן נופלות בין הכיסאות ומתקשות מאוד לתפקד.

 

תמונת המצב מוחמרת שבעתיים, בשל העובדה שהמחלה מאובחנת לרוב, באיחור רב מאוד (לעתים של שנים), וכאשר תמונת הסימפטומים או הנזק שנגרם הם קשים ולעתים בלתי ניתנים לתיקון.

 

במחקר שנערך לפני כעשור, בנפת צפון, עולה תמונה מדהימה בעיניי, של פרק זמן של כ-15 שנים בממוצע!!! מרגע שהאישה התלוננה על סימפטומים חריגים ועד לקיום אבחנה של אנדומטריוזיס. חישבו לעצמכם, איזה נזק נגרם, פיזי ונפשי, בפרק זמן שכזה, לאותה אישה הסובלת.
 

מצב זה משתנה בשנים האחרונות, אולם בקצב איטי מידי לטעמי... עדיין, מעט מאוד נשים שמעו על המחלה, על אף שלכל אישה, יש בוודאות, מכרה או קרובה הסובלת ממנה.

 

נקודה חשובה ביותר, עבורנו המטפלים, היא ההבנה כי לעתים לא קיימת קורלציה בין היקף הנגעים, לבין חומרת המחלה. נושא זה חשוב מאוד, על מנת שנבין כולנו, כי כאשר עומדת מולנו אישה, המתלוננת על סימפטומים מתונים - אולם כאלה המצטרפים לכדי תמונה אופיינית, עלינו להסב את תשומת ליבה לנושא ולהפנותה לבירור אצל רופא מומחה בתחום. אין הדבר סותר את יכולתנו לסייע ולטפל במחלה בכלים העומדים לרשותנו, אולם חשוב שהתמונה תתבהר, בעיקר למענה של המטופלת. לא פעם נתקלתי בתגובה כמו "כשהבנתי שיש לי אנדומטריוזיס, קצת שמחתי... הבנתי שלא דמיינתי כל השנים ושאני לא באמת "מפונקת" כמו שגרמו לי לחשוב... הבעיה שלי אמיתית ויש לה שם!".

 

למחלת האנדומטריוזיס יש פנים רבות, והיא משפיעה על הרבה מישורים בחייה של האישה.

 

הפגיעה באיכות החיים


תמונת הסימפטומים יכולה לנוע בין סימנים קלים/מתונים ועד לקושי ממשי לתפקד בחיי היומיום.
כאמור, לא תמיד קיימת הלימה בין חומרת המחלה לבין תמונת הסימפטומים, ואישה עם אנדומטריוזיס קשה אשר פוגע בה במערכות פנימיות, יכולה לחוות תמונה קלינית קלה יחסית.
ולהיפך, מצב של אנדומטריוזיס קל יחסית, עשוי להתבטא בתמונה קלינית קשה מאוד של אחד או יותר מהבאים:

  • תופעות גסטרו, של עצירות ושלשולים לסירוגין

  • כאבי בטן קשים

  • דיסכאזיה - קושי במתן יציאה

  • דיסאוריה - כאב בזמן שהשלפוחית מלא

  • דיספראוניה - כאב בעת מגע מיני, בעיקר בעומק הנרתיק

  • כאבים עזים באגן, בירך (בעיקר הלטרלית - מסלול GB)), כאב ברום השכמה, ובמצבים קיצוניים - קשיי נשימה והתעלפויות (נגעים בריאה ובמח).

  • דימום מתמשך

  • בחילות והקאות. הן בשל התשישות והכאב הנגרמים והן בשל גירוי עצבי המעודד את רפלקס ההקאה.

הסיבה לכך יכולה לדוגמא להיות קשורה עם המיקום של הנגע וקרבתו למוקד עצבי.

 

נשים אלה, לעתים, הינן נשים שאינן מסוגלות לקיים שגרת חיים מינימלית. הן מתקשות לעבוד, ובוודאי שמוצבת להן תקרת זכוכית במקום העבודה, שהרי, מי יקדם אישה שמחסירה כל כך הרבה עבודה. הן מתקשות לקיים חיי משפחה וחיי אישות.  לעתים הן אף שוקעות לדכדוך  לדיכאון, בפרט כל זמן שאין אבחנה.

 

הפגיעה בפוריות

 

נתון מאלף בעיניי, הוא הנתון הבא: כ-40-50%, מהנשים המתקשות להיכנס להריון, מתבררות כחולות באנדומטריוזיס. כמעט מחצית ממאותגרות הפריון, אינן מצליחות להיקלט להריון בשל היותן חולות באנדומטריוזיס. נתון זה שפך אור על אחד הממצאים החשובים בעיניי, בכל הקשור למחלה. כאשר נוצר מוקד אנדומטריוזיס, מוזרמים עליו תאי דלקת, כחלק ממנגנון טבעי של מערכת החיסון, במטרה לתקוף רקמה אקטופית. הפועל היוצא של תהליך 'טבעי' זה, הוא היווצרות תמונה דלקתית-חריפה, באברי האגן. דלקת כמו דלקת, מייצרת הדבקות של הרקמות המעורבות בתהליך הדלקתי ופה מגיעה מכת המחץ לאישה החולה.

 

אותן הידבקויות, מערבות לעתים את השחלה והרחם, את החצוצרות והרחם, הידבקות הדופן האחורית של צוואר הרחם והרקטום ועוד.

 

הידבקויות אלה, פוגעות פעמיים! הם גם מייצרות רקמה פיברוטית וכאב - זה הכאב אותו חווה האישה. ובנוסף, תהליך לוואי של היווצרות הדלקת, הינו הפרשת פרוסטגלנדינים, אשר משנים את מרקם רירית הרחם (זו התקינה שבתוך חלל הרחם) ומונעים ממנה לקלוט ביצית מופרית - ובשל כך, קשיי הפוריות. ההידבקויות הן למעשה  ליחה תקועה ודם שמונעים את ההתעברות.

 

האבסורד במחלה זו הוא שהיריון הוא התרופה הטובה ביותר למחלה, אולם היא מאופיינת כאמור בבעיית פריון קשה.

 

הפגיעה הכלכלית

 

בשנת 2002 הוציאה המדינה כ- 22,000,000,000$ על אבחון וטיפול בסימפטומים ופוריות עקב אנדומטריוזיס, סכום בלתי נתפס!!! הוצאה זו שוות ערך להוצאה בגין מחלות כמו: סכרת, אסתמה וקרוהן (טיפול + הפסד עבודה).

 

כמובן שנתון זה מצטרף לפגיעה הכלכלית האישית אותה חווה האישה.

 

מערכת החיסון 'נרדמה בשמירה' (?)

 

הנקודה הבאה, הינה מרכזית בעיניי, להבנה, בכל הקשור לטיפול באנדומטריוזיס.
 

עד לא מזמן, היה נהוג לטפל במחלה בתרופות כגון דנזול - נגזרת סטרואידית, שמטרתה להפחית את התהליך הדלקתי. לכאורה, ברור. בשיחה שקיימתי עם מנהל יחידת אנדומטריוזיס של אחד מבתי החולים, תיארתי בפניו, חוט מקשר, בין הרבה חולות אנדו, וקו זה היה 'חולשת המערכת החיסונית'. הסברתי, שכחלק מהאסטרטגיה הטיפולית, יש להתרכז בחיזוק מערכת החיסון.
 

האמירה הזו הייתה מוזרה בעיניו שהרי מרבית הסימפטומים שחווה האישה הם בשל 'נזקי מערכת החיסון' שתוקפת ולראייה, עשו שימוש בסטרואידים, כקו ראשון טיפולי. הסברתי, שאנו רואים את הדברים באופן הבא: כאשר המערכת "נרדמת בשמירה", ו'משמר הגבול' מפטרל אחת לשבועיים על הגדר הצפונית, ישנה זליגה פנימה של גורמים מזיקים ולא רצויים. כאשר המערכת מתעוררת ומגלה 'שהבית בוער' מוזעקים משאבים רבים ואמצעים רדיקאליים, על מנת 'לטפל' בפולשים הרבים שכבר התמקמו והתבצרו במקומות אסטרטגיים - זו התמונה הסוערת.
 

אילו מערכת החיסון הייתה 'יעילה' ו'סלקטיבית' מראש, לא הייתה מתאפשרת פלישה של אותם גורמים לא רצויים - וזו האסטרטגיה הטיפולית הנכונה גם בזמן מחלה סוערת ובתנאי שהיא משולבת בתוך תמונה רחבה וכוללת יותר.

 

הטיפול

 

רפואי קונבנציונלי

הטיפול הרפואי הקיים היום מציג שלושה קווי טיפול.

 

קו ראשון הינו הגלולות. המנגנון המוצע הינו, מתן רמות נמוכות של אסטרוגן, אשר בדומה למנגנון מניעת ההיריון, מקיים משוב שלילי על ההיפופיזה, ומונע קיום מחזור חודשי וייצור אסטרדיול עצמוני. היות ורקמת האנדומטריוזיס (בדומה לאנדומטריום) משגשגת בקיום אסטרוגן, שמירה על רמה נמוכה יחסית של אסטרוגן במערכת, תמנע צמיחת האנדומטריוזיס ושגשוגו. כיום נעשה שימוש בגלולות רבות ומגוונות לצורך קו טיפולי זה, ולאחרונה, הוצג 'תכשיר הדגל' של גלולה מותאמת לאנדומטריוזיס בשם 'ויזאבל', אשר הוכנסה לסל הבריאות.

מעבר לאופן בו נתפשות הגלולות למניעת הריון על ידי הרפואה הסינית (לא נושא הכתבה), הגלולות אינן מתאימות לכל אישה, ובוודאי שאינן מתאימות לאישה המעוניינת להרות.

 

קו שני הינו ניטרול כל הציר ההורמונלי המפיק GnRH. ניתנות תרופות כמו 'לוקרין'  המכניסות את האישה למצב דמוי מנופאוזה, ובכך, כפועל יוצא, 'מייבשת' הפרשת אסטרוגן. נשים אלו, חלקן צעירות מאוד! חוות את כל קשת התופעות אותה חווה האישה המנפאוזלית, כולל הידללות עצם, אטרופיה של הנרתיק, גלי חום, מצב נפשי קשה ועוד. זהו קו טיפולי קשה מאוד עבור האישה (ועבורי להכיל) ובוודאי שאינו מאפשר כניסה להיריון.

 

הקו השלישי, הינו ניתוח לפרוסקופי, ניתוח זעיר-פולשני. בניתוח זה, סורק המנתח את כל חלל הבטן ואברי האגן, מסיר את הנגעים, צורב את המוקדים ומפריד הידבקויות. לעתים, אחרי ניתוח זה, אשר במהלכו נבדקים אברי הרבייה וביניהם החצוצרות, מצליחה האישה להשיג הריון ביתר קלות. אולם גם בניתוח מסוג זה יש חשש לפגיעה ברקמות חיוניות, כמו רקמת השחלה ונוקשות של רקמת האזור ממנו הוצא הנגע ולכן חשוב יהיה לתת דגש על הגמשת הרקמות לאחר מכן.

 

המילה האחרונה במסגרת הניתוח הלפרוסקופי, הינה השימוש ברובוט 'דה-וינצ'י' אשר מגדיל משמעותית את הדיוק ומפחית מאוד את סיבוכי הניתוח ותקופת ההחלמה.

 

הניתוח עצמו הוא ניתוח מורכב ועדין מאוד. נדרשת מיומנות גניקולוגית מיוחדת להסרת גידול מסוג זה אשר מתבצעת בהסרה של שכבה אחר שכבה בעדינות רבה, כדי לנסות ולהימנע מפגיעה ברקמות הבריאות אליהן נצמדו תאי האנדו. זאת בניגוד לניתוח כירורגי בעל אופי של חיתוך האזור הנגוע. אם כי גם זה לעתים בלתי נמנע.

 

* אבחון אנדומטריוזיס בריאות ובמח מתבצע כיום על סמך קליניקה, קשיי נשימה, פרכוסים ואפילפסיה... וכן באמצעות MRI

 

בעיניים סיניות

לפני שש שנים, התחלתי להתעמק במחלה זו. קראתי אודותיה ועברתי על מחקרים שנעשו בתחום הרפואה הסינית עם מטופלות אנדומטריוזיס. מאז ועד היום, טיפלתי בנשים רבות מאוד, בכל קשת הסימפטומים הקיימים, ויכול לומר בביטחון -  שקיימת היענות לטיפול (נטילה של פורמולות צמחים, קיום הנחיות תזונה, שינוי אורחות חיים והתמדה בטיפולי הדיקור), ברוב המכריע של המקרים, תושג הטבה משמעותית לאחר פרק זמן לא רב.

 

ניתן להצביע על מספר קווים מנחים, החוזרים על עצמם, בקרב חולות האנדומטריוזיס.

 

נתייחס אל האנדומטריוזיס כאל ליחה עכורה בשילוב של סטגנציה של צ'י ודם במחמם תחתון.

 

רובן המכריע מציגות חסר YANG, בעיקר של הכליות.

 

כאמור, חולשת ה-WEI QI, הינה מוטיב חוזר, ויש לשים עליו את הדגש.

 

על אף תמונת החום והדלקתיות שלפעמים מוצגת לנו המטפלים, לרוב מדובר בקור פנימי, סטגנטיבי, אשר מייצר את התמונה החמה.

 

הכבד, ואיתו ערוץ מעטפת הלב, חייבים להילקח בחשבון, ממספר טעמים. מעורבות הכבד כאוצר הדם ושולט בתנועתו הקשר שעושה אחת התיאוריות בין ריריות בכלל (רירית הרחם בפרט) והכבד. וכמובן, תפקידה של מערכת הג'וואה יין בתהליך היפרדות היאנג מתוך היין (על פי רעיון ששת הצ'י) - אשר בלעדיו, נוצרת סטגנציה ביין ותהליך 'התבשלות'. מכאן גם הקשר למסלול ה-GB (קשר ג'וואה יין - שאו יאנג), בו תלונות על כאב הינן שכיחות.

 

על אף שהטיפול נקבע על פי תמונת הדופק בכל מפגש ומפגש, אני מקפיד תמיד, להוסיף התייחסות לנושא הצ'י המגן, ולשלב תמיכה וחיזוק של הטאי יין בכל מפגש.

 

נושא התזונה הינו קרדינלי להצלחת הטיפול. כמובן שיש להתאים תזונה לאבחנה, אולם ישנם מספר עקרונות בסיס שאני מקפיד ליישם, בכל הקשור לנטיית המחלה לפתח דלקתיות באברי האגן.

 

פעילות גופנית חשובה מאוד גם היא. נמצא קשר בין האטת התפתחות המחלה ואף השפעה על תהליך הריפוי לבין פעילות גופנית קבועה, לפחות 4-5 פעמים בשבוע. הסיבה לכך טמונה בחשיבות הנעת הדם והצ'י, הנעת התקיעות והגמשת הרקמות שהינן כאמור בעלות אופי סטגנטי. בעיקר תנועה של אזור האגן.

 

 

תזונה

 

לתזונה מרכיב חשוב בתהליך הריפוי. ככזה הקדשנו לו מאמר נפרד בהמשך גיליון זה.


 

מלאכת הריפוי העצמי
 

חשוב לשמור על נינוחות של הגוף והנפש, ולהימנע ממצבים של מתח נפשי, לחץ, חרדות וכעסים, רגשות אשר מאפשרים "מצע מזין" לשגשוג המחלה.

 

מומלץ לבצע מדיטציה יומית בשילוב של דמיון מודרך.

 

כמו כן, מומלץ לבצע צ'י קונג או טאי צ'י – תרגילי נשימה רפואיים המלווים בתנועה שמטרתם איזון הגוף והנפש, חיזוק הגוף וריפויו ממחלות. הנעת אנרגית הגוף, תוך כדי נשימה נכונה ומלאה מאפשרת שחרור של חסימות בגוף, משפרת את הרגשה הפיסית והנפשית ובכך מאפשרת לגוף ולנפש לרפא עצמם ממחלות – מקור וסימפטומים.

 

למדיטציות והדמיון המודרך חשיבות גדולה מאוד בריפוי אם המטופלת מתחברת לשיטות ריפוי אלה.

 

ישנם סיפורי מקרה של מטופלות שהחלימו בריפוי טבעי בלבד.

 

 

 

בריאות

(המשך המאמר בחלק ב)

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload