מי אני? 

גיא אהרונסון

בן 43, נשוי ואבא לשתי בנות

גר בהרצליה, מטפל ברמת השרון

 

איך הגעת לרפואה הסינית?

אני עוסק באומניות לחימה מגיל 6 וכשהייתי ילד, אבי נפצע בתאונת דרכים וטופל בדיקור אצל רופא שהיה אחד הראשונים בארץ לעסוק ברפואה סינית. התלוויתי אליו לטיפולים, וכשראיתי את זה ידעתי שזה הייעוד שלי.

 

כבר בגיל 6 ידעת שתעסוק ברפואה סינית? מה השפיע עליך כל כך בטיפול שגרם לך להחליט שזהו ייעודך?

אני זוכר שבמהלך הטיפול אבא שלי היה שוכב על מיטת הטיפולים עם המחטים ואני מתעניין ושואל שאלות. המטפל הראה לי מודל מרידאנים ומודל אוזן. נפעמתי מההולוגרפיה של מודל האוזן, איך הוא נראה כמו עובר מכורבל ואיך ניתן להשפיע על הגוף כולו בטיפול בדיקור באוזן בלבד.

 

ועדיין, בגיל כה צעיר כבר ידעת שתעסוק ברפואה סינית? לא היו עוד התלבטויות בדרך?

תראי, בצבא שירתתי ביחידה מובחרת וכשנפצעתי לקראת סוף השירות, טופלתי בדיקור על ידי פרופ' קרסו. הטיפול עזר וזה הזכיר לי את אהבתי לתחום.

עבדתי בגלי צה"ל כתחקירן מפיק ועורך והייתה תקופה שהייתי סוחר באומנות ישראלית בארץ.

אני אספן אומנות מגיל 16 והייתה לי גלריה לאומנות ברמת השרון, קרוב לקליניקה שלי היום...

הלכתי ללמוד משפטים ומנהל עסקים וכשפרופ' קרסו פתח את המכללה למנהל בשנת 2000 הוא קרא לי לבוא ללמוד אצלו וכך עשיתי. הפסקתי את לימודי המשפטים והלכתי ללמוד רפואה סינית במכללה למנהל ושיאצו בתמורות.

 

ספר לי על תקופת הלימודים שלך

למדתי עם הצוות של תמורות, עם ניר עמיר, ותוך כדי שנת הלימודים השלישית הכרתי את רן כליף בקורס שהעביר לנו. הבנתי שהאקופונקטורה היפנית זה "הקטע" שלי, לכן למדתי דיקור יפני במקביל לרפואה הסינית.

בסיום הלימודים לא עסקתי בכלל בtcm אלא ברפואה יפנית.

למדתי אקופנקטורת אוזן צרפתית גרמנית אצל דר אדוארד דבורקין.

בשנים האחרונות אני תלמיד של סוזן ג׳ונסון לדיקור בשיטת מאסטר דונג ותלמיד של סטיבן בירץ׳ לדיקור יפני בשיטת טויוהרי.

אני מבלה את זמני בין הקליניקה לנסיעות למורים שלי.

 

אצל מי למדת את האקופנקטורה של דונג?

למדתי ולומד אצל סוזן ג'ונסון, אישה מופלאה, תלמידה אישית של מרים לי וממשיכת דרכה, אישה עוצמתית ששולטת ברפואה הסינית. אני מעריץ אותה.

אני טס אליה לסופי שבוע ללמוד. השנה טסתי כ- 13 פעמים...

עוד שבועיים אני אצלה בלונדון. באוגוסט האחרון היא הגיעה לסדנא בארץ. הגיעו כ- 50 מטפלים והיה מאד מרגש.

 

מה מחבר אותך לשיטה של דונג?

האקופנקטורה של דונג זה מרשמים שעוברים מאב לבן כבר הרבה שנים, זה המקור של ה- tcm לדעתי.

 

את מאסטר דונג מכירים פה בארץ, אבל נדיר לשמוע על טויוהרי, ספר לי קצת על שיטת הטיפול

טויוהרי היא שיטת אקופונקטורה יפנית שנוסדה על ידי מטפל בשם קודו פוקושימה.

השיטה נולדה בשנות השלושים של המאה הקודמת מתוך קבוצת לימוד של חמישה מטפלים עיוורים שחקרו את ה Nanjing,  והתפתחה בשנות החמישים.

 

למרות היותה שיטה מודרנית היא נשענת על הכתבים הקלאסים ובמובן זה אני חושב שהיא יותר נאמנה לרפואה הסינית המקורית מה- tcm.

הדגש בשיטה זו הוא על תחושת הצ׳י שהמטפל מרגיש, עדינות ודיוק.

השיטה היא ממשפחת ה contact needling, כלומר אין החדרה של מחט והמגע של המחט הוא על גבי העור או מעט מעליו.

זהו ענף דיקור ממשפחת הmeridian therapy - .

אנו משתמשים במחטי כסף, זהב, פלדה ומתכות אחרות, בהתאם למה שאנו רוצים להשיג אצל המטופל, חיזוק פיזור או הנעה. יש דגש רב על מישוש העור שהוא בעצם יותר רפרוף על העור ולא ממש מישוש.

מתחילים קודם כל במציאת המרידיאן הכי חסר, ולא מטפלים אף פעם בלב, כי אם הלב הכי בחסר אז הבן אדם או בדרך לאירוע לבבי פיזי או חולה נפש במחלקה סגורה.

עושים טיפול לחיזוק ומטפלים עם מחט כסף שהיא מתכת מוליכה ומחזקת.

 

זה מזכיר מאד את הזן שיאצו של מסונגה. עובדים על הקיו (החסר) ולא על הג'יצו (העודף)

נכון. זו רפואה יפנית. עובדים קודם למלא חסר ורק אחר כך, לפי הדופק, עוברים ליאנגים, מחפשים את מי צריך לפזר. טיפול כזה בעצם מחזיר את האיזון למערכת המרידיאנית.

 

איפה למדת את הטויוהרי?

למדתי אצל סטיבן בירץ', תלמיד של ד"ר מנקה. הוא יגיע בינואר ללמד פה בארץ וידבר על הטויוהרי.

פעם בשנה יש כנס של איגוד הטויוהרי האירופאי שאני נוסע אליו. פעם זה בברלין ופעם בליסבון.

יש הרבה דגש על תרגול ואימון. איך לדקור, איך להחזיק את המחט. לכל יד של תפקיד שונה, דיוק גדול מאד עם המחט.

האבחנה העיקרית היא אבחנת דופק מאד עמוקה, וכן אבחנת בטן יחודית של השיטה ומישוש המרידיאנים.

 

זה כמו אבחנת הארה בזן שיאצו?

זה לא אותו דבר, זו אבחנה אחרת לגמרי.

 

מתי תטפל לפי שיטת טויוהרי ומתי לפי טונג? הרי אלו טכניקות שונות של דיקור?

אני מחליט מה נכון לעשות לפי המטופל. בדרך כלל זה חצי חצי. לפעמים מטפל יפני לפי קיקו, אני אף פעם לא משתמש ב- 2 שיטות יחד באותו טיפול.

אני מאמין שכמטפל, אני מביא את הרוח שלי לידי ביטוי בעולם הזה דרך הדיקור.

דיקור זה דרך חיים רוחנית, המיינד נקי לחלוטין תוך כדי הטיפול. כשאני בודק את הדופק אני עובד על ההוויה של 'כאן ועכשיו' עם הרבה דיוק וכוונה.

 

באיזה תחום טיפול אתה מתמחה?

אני לא מתמחה בתחום טיפול מסוים כיוון שאני חושב שזה לא נכון למקצוע שלנו ואף מזיק.

 

מדוע?

כי זו רפואה הוליסטית שמטפלת באדם כמכלול ולא באיבר מסוים, כל הגישה צריכה להיות הוליסטית ולא נקודתית.

 

זה לא נראה לי סותר. אפשר להתמחות בתחום מסוים ועדיין להתייחס אל האדם מבחינת הטיפול והאבחון באופן הוליסטי, לא כך?

את יודעת מה, יותר מפריע לי שמטפלים מבקשים בדיקות דם ומדברים בקליניקה על רמות פרוגסטרון ועובי רירית רחם, אני חושב שזו לא רפואה סינית. כדי לאבחן נכון ומדויק, צריך לראות כאן ועכשיו את הדופק של המטופל להרגיש את הצ'י ולפי זה להחליט מה לדקור ולא לפי מרשמים של דיקור לעיבוי רירית או משהו בסגנון. הבדיקות המערביות יכולות לחזק את האבחנה אבל לא לקבוע את דרך הטיפול, לשם כך יש לנו את האבחנות שלנו: תשאול, התבוננות, הרחה, שמיעה ומגע.

 

אני מסכימה איתך לגמרי J, אמרת שלמדת אצל סטיבן בירץ', אני שמעתי עליו כשלמדתי שונישין, אתה מטפל גם בשונישין?

 כן אני מטפל הרבה בילדים בטכניקת השונישין היפנית שגם היא לא חודרנית ולמרות היותה עתיקה יותר מהטויוהרי, הטויוהרי אימץ את השיטה לתוכו בגלל הדמיון והעקרונות הדומים בטיפול.

 

אתה עושה לילדים שונישין בלבד או מוסיף גם דיקור?

לא דוקר ילדים בכלל, בטח לא ילדים קטנים, עושה להם שונישין וטויוהרי.

 

ספר לי על מקרה מעניין שהיה לך בקליניקה?

הגיע אלי בחור צעיר בן 40 שבעקבות לקיחת סטטינים היה עם היצרות של דרכי המרה בכבד) psc).

הוא אושפז שבועיים באיכילוב, ניסו לפתוח את החסימה וכלום לא עזר.  היה מועמד להשתלת כבד. עבדתי איתו טונג יום כן ויום לא, ותוך חודש וחצי הוא הבריא לחלוטין, ללא זכר למחלה.

הבחור עשה שינוי גדול מאד בחיים, עושה יוגה ומדיטציה ולמד לקחת באיזי את החיים.

 

יפה מאד, איך אתה רואה את הרפואה הסינית בארץ?

יש אנשים מאד מוכשרים בארץ, אנשים מבינים שהם צריכים ללמוד ולהביא ידע מחו"ל. המורים מחו"ל מאד מתלהבים ממה שקורה בארץ, מהרמה, ההתלהבות והאינטגרטיביות של הגישות.

 

איך נראה השבוע שלך?

אני מטפל שלושה ימים בשבוע ובשאר הימים אני גולש, מתאגרף ומבלה עם המשפחה שלי.

 

כמה מילים לסיום

האקופנקטורה היא אחת המתנות הכי גדולות שהאנושות קיבלה ולנו יש תפקיד חשוב בשימורה והעברתה הלאה. אנו שומרים על דרך, פילוסופית חיים, על מסורת עתיקה, ואם לא נתרגל ונלמד ונחזור לתרגל שוב ושוב, זה ילך. חייבים להתאמן, לחזור על החומר לקבוע קבוצות תרגול ולהתאמן. גם מטפל ותיק ומצליח צריך להתאמן.

 

תודה רבה גיא, נהניתי להכיר אותך זו הייתה שיחה מלאת השראה, ואל תשכחו, לכו לתרגל!!

 

נתראה בגיליון הבא,

מיכל בר אילן

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload