נפלאות המוח

המוח והקשר לכליות וללב / ניני בת-סגל  

 

המוח הינו האיבר הראשי במערכת העצבים, וקיימים בו כ- 100 מיליארד תאי עצב. 

 

הוא עטוף ומוגן בעצמות הגולגולת, בקרומי המוח ובנוזל מוח הנקרא csf.

תפקידיו העיקריים הינם קבלת מידע ממערכת החישה – 5 החושים וניתוב ועיבוד של המידע המתקבל.

 כמן כן, אחראי גם על הוצאת פקודות לתאים ולאיברי הגוף ועל קבלת אותות ומידע מתאי הגוף.

 

המוח מחולק ל-2 המיספרות: ימנית ושמאלית, ובהן חלוקה ל- 5 אונות.

כל המיספרה ואונה אחראיות על תחומים מסוימים.  

המיספרה שמאלית קשורה יותר להיגיון ומידע אובייקטיבי מבוסס מציאות, לדוגמה: הכנת רשימת מטלות לביצוע, פתרון נוסחאות מתמטיות, עיבוד סמלים כגון עצירה בכביש בעקבות תמרור עצור, תכנון מסלול הגעה ליעד מנקודה א' לנקודה ב'- ממש כמו אפליקציית "וויז" – "waze" .

 

המיספרה ימנית קשורה יותר ליצירתיות, דמיון, רגשות ואינטואיציה, לדוגמה: כתיבת שירים, ציור, עיסוק באומנות ועיצוב. כמו גם תשוקות ורגשות: התרגשות ממראה של שקיעה בחוף ים ועוד.

 

בתפקוד היומיומי אנו משתמשים ב-2 המיספרות אלו, בהתאם לסיטואציה ובהתאם להמיספרה הדומיננטית אצל אותו אינדיבידואל.

אדם שבמקצועו שחקן – נמצא את המיספרה ימין דומיננטית יותר; בשונה מאדם שמקצועו ראיית חשבון לדוגמה, אצלו המיספרה שמאל תהיה דומיננטית יותר.

 

מראה 2 ההמיספרות של המוח דומה למראה של  2 כליות מחוברות.

הכליות אחראיות על משק הנוזלים בגוף, על סינון הדם שמגיע מאבי העורקים והפקת נוזל השתן.

על פי הרפואה הסינית, הכליות הן האיבר הייני המשויך לפאזת המים המסמלת  את "תמצית החיים". סמל לאחסון, אגירה ופעילות המתרחשת במעמקים – תכונות המזכירות את אחסון המידע וההולכה העצבית המועברת בין תאי המוח ומחוצה לו.

 

גם תאי הגוף צפים בתוך נוזל בין תאי, והמוח וחוט השדרה עטופים גם הם בנוזל – אשר מייעל את ההולכה העצבית ומשמש כבולם זעזועים.

 

פאזת המים מיוחסת לפוטנציאל הגלום בכל יצור חי ולדחף המניע אותנו להתפתח ולגדול עם הפוטנציאל האישי הקיים בכל אחד מאתנו, תוך שימוש ביכולות של חשיבה והבנת תהליכים בכדי להגיע למימוש עצמי.

 

על פי הרפואה הסינית, הכליות מכילות את כוח הרצון וההתמדה, את השאיפה לחיות ואת הכוח המנטלי והחשיבה הגבוהה. כמו כן, בכליות מאוחסנים הפוטנציאל ותמצית החיים.

המקור לתמצית החיים הוא מההורים, אותו ניתן להקביל  לD.N.A-  האישי של כל אחד הקיים בכל תא בגוף.

 

כיצורים חיים וכבני אדם בפרט, אנו חיים בעולם בו אנו מקיימים תקשורת עם בני אדם אחרים ועם הסביבה החיצונית, ועושים שימוש תמידי ב- 5 החושים העיקריים שלנו: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומגע.        המידע שניקלט עובר תרגום ופרשנות בהתאמה לדפוסי החשיבה שקבלנו מהורינו ודפוסי חשיבה ורגשות שאימצנו וגיבשנו לעצמנו במהלך החיים. כל אלו יחד יוצרים אישיות אינדיבידואלית לכל אדם ואדם

 

זהו הביטוי של פאזת המים ואיבר הכליות.

 

לעומת זאת, מידע אשר אנו קולטים דרך 5 פתחי החישה - אשר הינו מידע אוניברסלי ואובייקטיבי הקיים סביבנו, הינו ביטוי לפאזת האש ואיבר הלב (השמיימי. לא הלב הפיסי).

כך לדוגמה: העיניים מתבוננות בגלים המתנפצים אל החוף. קיימת עובדה שהגלים מתנפצים אל החוף, אך כל  אחד מאתנו ינתח את הסיטואציה הספציפית בהתאם לאישיות שלו (מטען גנטי, זיכרונות, מצב נפשי ופיזי וכו').

 

הלב משויך לאיבר הייני של פאזת האש, ונחשב "לקיסר" של הממלכה – לקיסר השולט על כל איברי הגוף. תפקיד הלב הינו יצירת תקשורת בינו לבין כל האיברים ולספק לכל תא בגוף דם המכיל חומרי הזנה ומידע על המצב המתרחש בגוף – "בממלכה".

לפי הרפואה הסינית, באחריות הקיסר (הלב) להיות בתקשורת עם כל תושב בממלכה (תאי הגוף) בכדי שכל הממלכה (איברי הגוף) תעבוד יחד כיחידה אחת מאוחדת. זהו הביטוי התקין והמאוזן של פאזת האש.

 

פאזת האש  מסמלת תקשורת, חיים, ביטוי עצמי, מודעות והכרה גבוהה.

האש מספקת חום ואנרגיה לשם יצירת תהליכים. לאש יש את היכולת לחבר וליצור תקשורת ביננו לבין הסביבה, לדוגמה : ישיבה ביחד בחוץ סביב המדורה בלילה קר.

 

בכדי שתתאפשר תקשורת תקינה בינינו  לבין עצמנו, ובינינו לבין הסביבה שלנו, צריכה להתקיים סינרגיה הרמונית בין פאזת המים (הכליות) לפאזת האש (הלב). הם צריכים לפעול יחד באיזון.

חיבור זה, בין הכליות והלב, נקרא:  ה"ציר השמימי".

ביטוי לחשיבה, תקשורת ומודעות ל'אני-עצמי' ולסביבה.

כאשר משהו משתבש בציר זה או באחד מהאיברים הללו, נוצרות פתולוגיות ברמה המנטלית-רגשית, הקשורות לתקשורת התקינה בין האינדיבידואל לסביבה.

לדוגמה : פרקינסון, ALS, MS, מחלת האוטיזם, אלצהיימר, אפילפסיה , מצבי קומה (תרדמת) ועוד.

 

 

חוסר הכרה ותרדמת (קומה) / אורית מנשה

 

מצב של תרדמת דומה מאוד למצב של שינה, לכן גם נקרא כך, אם כי האדם לא באמת ישן. מחזוריות של עירות ושינה רגילים לא מתקיימים בהם.

נדמה לכאורה שהאדם לא מרגיש דבר, לא מרגיש כאב, לא שומע, לא רואה, לא חש את הסביבה. אבל מי שבא "במגע" יומיומי עם אותו אדם, יכול לספר אחרת.

כיום, יש בדיקות מיוחדות לחולים השרויים בתרדמת, המודדות את גלי המוח בתגובה לצלילים, מלים וקולות של אנשים הקרובים לחולה. תוצאות הבדיקות שהתקבלו, לא אחת, מהוות אישור לכך שאותם חולים אכן חשים את הסביבה, רק לא מסוגלים להגיב באופן חושי מלא.

 

גם מצב של חוסר הכרה דומה למצב של שינה.

 

שני הבדלים ברורים הנראים לעין בין מצב של חוסר הכרה לבין תרדמת הם:

  • המצב הטראומטי של הגוף, באופן קיצוני, במקרה של חוסר הכרה, המלווה בניסיונות להילחם על החיים ולהשיב את החולה להכרה;

  • במצב של חוסר הכרה העיניים עצומות לעומת תרדמת בהן נוכל לראות חולים עם עיניים פתוחות ואף במחזוריות של פתיחה ועצימה.

 

אז למה בעצם זה קורה? ואיך הרפואה הסינית מתייחסת לפתולוגיה זו?

 

מספר צעדים קודם לכן... ניסע לרגע אחורה בזמן.

 

בזמן הריון, הנשמה יוצאת ונכנסת לגוף העובר. מנסה להתרגל ולתרגל את הסנכרון הסופי עם הגוף, בעיקר עם המוח, כדי שכשהתינוק יוולד, היא תוכל להתאחד ולהסתנכרן עימו באופן מלא ומוחלט, ללא הפרעות.

זה לא דבר קל עבורה. היא מגיעה ממימד אחר לגמרי.

 

המוח מבטא את האספקט הפיסי של הגוף. האספקט הארצי. הוא שולט בו מבחינה תפקודית. הוא המבצע בפועל.

 

הנשמה, שברפואה הסינית נבטא אותה באמצעות הלב השמיימי (HT), מסתנכרנת עם המוח ולא עם הלב הפיסי.

הלב השמיימי מבטא את הרובד הגבוה של ה-  SHEN(מה שביהדות אנו קוראים לו: נשמה), על כלל רבדיה האחרים.

לכן, במצב של קומה, מערכות הגוף ממשיכות לתפקד לכאורה אבל הגוף נראה פשוט ללא רוח חיים, כי הנשמה לא בסינרגיה אחת עימו.

 

  • הערת ביניים

אמרנו שהמוח משוייך לכליות (ברפואה הסינית).

אליזבט רושאט מביאה בספרה תיאור של מהלך ההיריון, בין היתר על סמך הכתבים העתיקים, לפיו כל חודש נשלט על ידי איבר אחר.

החודש הראשון מתחיל מפאזת המים - איבר הכליות. ויש בכך המון כדי להעיד על חשיבות הכליות בגופנו, ברובד הפיסי, ברובד הרגשי-נפשי וברובד האיברים האחרים המשוייכים להן, כדוגמת המוח.

 

מצב שינה טבעי הוא למעשה מצב של חצי מוות. חז"ל אומרים כי השינה אחת מששים במיתה. שעה בה עץ המוות שורה על העולם. (מס' ברכות דף נז ע"ב).

אנחנו לא ערים, לא מודעים, החושים רדומים.

לפי הקבלה, כל הנשמות יוצאות בשנת הלילה מהגוף ועולות למעלה, לתת דין וחשבון על פועליהן אותו יום וגם כדי להתחדש. (רק אחוז מסוים של הנשמה נותר בגוף. ברובה היא יוצאת החוצה. על פי הקבלה – "הנשמה שבאדם שולחת את רוחו בשליחותה. [כלומר], הנפש הנשארת בתוך לב האדם בעת שנתו - שולחת את הרוח שיעלה למעלה, להתחדש במלכות"[1]). לכן, שנת הלילה כה חשובה. יש בה בניה של הגוף, היטהרות, התנקות מהיום שהיה לקראת יום חדש שהוא כבריאת העולם בזעיר אנפין. בוקר חדש, יום חדש.

 

בניגוד למצב של שינה רגילה, במצב של תרדמת, אין לנשמה רצון להיות בגוף, במרבית הזמן. היא לא מרגישה בו נוח. הגוף מהווה כמו כלא עבורה.

זו הסיבה שאפשר לראות על מטופל כזה מתי הנשמה בתוך הגוף ומתי היא מחוצה לו. כאשר היא מחוצה לו האדם נראה ממש כבובה, גופה, כמו גוף נטול רוח חיים.

במצב של חוסר הכרה, הנשמה מחוברת לגוף יותר מאשר במצב של תרדמת ולכן גם, זוהי האבחנה הכמעט מיידית שניתן לאבחן בחולה כזה: הרצון של הנשמה להמשיך בחיים.

 

תרדמת - מבחינה סינית 

אם אני מדמה את מאגר התמציות החיוניות, המעוגנות בכליות, למאגר "מי החיים", אז המאגר הזה כמעט ריק לגמרי.

הממלכה כמו ריקה מנפש חיה. ואין מי שינהל אותה.

הקיסר לא מתפקד. אין לו את מי לנהל. הוא יוצא ונכנס מארמונו ללא מטרה, ללא כיוון, ללא שאיפות, ללא חיים.

ה'כאן ועכשיו' מתבטל, כי הנשמה יוצרת הפרדה בינה לבין הגוף.

והזמן כמו עוצר מלכת. היום נראה כמו אתמול והמחר יראה כמו היום.

תחושה של ריק. שממון. חוסר גדול מאוד ברובדים הכי עמוקים.

 

במצב של חוסר הכרה,

מאגר "מי החיים" מעט יותר מלא בהשוואה למצב של תרדמת אבל רק במעט.

הממלכה לא ריקה אבל היא בכאוס. חוסר סדר. מתאים למצב הטראומטי של הגוף כשכל המערכות נתונות בלחץ גדול, בעיקר בשל נסיונות ההשבה להכרה, המכשור הרפואי המחובר לגוף והטיפול התרופתי שניתן לחולה. הגוף הפיסי נראה בסטרס. עווית הפנים נראית מיוסרת.

אם הנשמה רוצה להמשיך לחיות בתוך הגוף המארח, נדמה זאת לקיסר הנלחם על ממלכתו. מנסה להשיב את הסדר על כנו ולהשקיט שקט ושלום בממלכה. הקיסר יהיה מאוד פעיל, החלטי, ברור, מקבל החלטות.

אם הנשמה אינה רוצה עוד לחיות בגוף, נדמה זאת לקיסר על ערש דווי. ממלכתו שקטה, עסוקה בתפילה לליווי נשמתו בתהליך המיתה. ולמרות המכשור הרפואי המחובר לגוף, הוא לא יראה בטראומה אלא רגוע ורפוי יותר.

 

תרומתה של הרפואה הטבעית והסינית בפרט במצבים כאלה, הינו משמעותי. חשיבות גדולה יש לזמן שמרגע אובדן ההכרה ו/או הכניסה לתרדמת ועד לתחילת טיפול.

בדיקור מדובר בטיפול על בסיס יומי. נשתמש, בין היתר, בנקודות המשיבות להכרה ואשר בעלות השפעה על המוח.

פתיחת מרידיאן ה- CV  יכול להתאים כאן (במקרים מסוימים ובהתאם לאבחנה).

שימוש בשמנים ארומתרפיים כמו נרולי שעובד על מצב ותודעת ההכרה של המוח.

טיפול בהילינג ומגע עדין.

עבודה בדמיון מודרך – החולים שומעים אותנו.

שילוב של דיבור, מלים, הקראת טקסטים שהחולה אהב, הקראת ספר באופן מתמשך.

מוסיקה – עולם מופלא ומעורר נפלאות.

עבודה חושית: ריחות, צלילים, מרקמים שונים למגע אצבעות החולה.

ועוד...

 

נשגבת מבינה הבנתנו את פעולת המוח. אנו יודעים להשתמש ולנצל רק אחוז קטן ממנו. אבל ההבנה והמודעות לכך היא כבר 50% מהדרך לחקור ולגלות את הנסתר.

 

 

 

[1] השינה – אחד חלקי ששים מהמוות, אורית מרטין וברוך קסטנר, הדברות

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload