אין לנו על מי להישען

September 17, 2016

נושא המאמר שלנו הפעם הוא: הרפואה העממית; וליתר דיוק, הקשר בין אמני לחימה לרפואה זו. 

 

עימות והאבקות הם מסוגי הפעילות והספורט הקדומים של החברה האנושית. תחרויות כוח ומשחקי עימות לסוגיהם, היוו אתגר ובידור בכל תרבות וחברה לאורך כל ההיסטוריה. סין אינה יוצאת מן הכלל במובן זה, נהפוך הוא .

בתקופת הקיסרות המאנצ'וּאית (1644-1911) אנו פוגשים את השַאן-פּוּ-יִינְג [1], "יחידת המתאבקים המומחים". יחידה זו הוקמה על ידי הקיסר קַאנג שִׂי [2] בשנת 1669 כיחידת שומרי הראש הקיסרית. הם ביצעו מופעי ראווה לפני הקיסר באירועים שונים כמו פתיחת עונת הצייד. נבחרת המתאבקים הורכבה מקבוצות תרבותיות ואתניות שונות, למשל מונגולים, להם הייתה מסורת האבקות עצמאית.

 

בחסות החצר הקיסרית של הצִ'ינְג טופחה תרבות האבקות שכללה תלבושות, טקסים, הכשרה ובחירת המתאבקים, טכניקות, שיטות הוראה, ציוד והסדרת תחרויות שנערכו לעתים תכופות בפיקוח ישיר של הקיסר. תחרויות ומופעי האבקות היו חלק מחגיגות החצר הקיסרית, וגם כלי פוליטי ביחסים הדיפלומטיים של שליטי צִ'ינְג עם קבוצות אתניות שונות.

 

לקראת קץ שושלת צִ'ינְג, פורק מחנה השַאן-פּוּ-יִינְג. למעלה ממאה מתאבקים מקצועיים ירדו ממעמדם הקיסרי (עם זכויות היתר הנלוות), למעמד של אזרחים רגילים. הם פנו לפרנסתם להוראת האבקות, לבידור, לאבטחה או הצטרפו לארגונים אחרים של אמנויות לחימה. כך הפכה ההאבקות, שהייתה חלק מהטקסיות הקיסרית, לבידור מסחרי, והמיומנויות המקצועיות נחשפו בפני הקהל הרחב.

 

הסופר המאנצ'ואי יוּן יוֹאוּ-קֵה מתאר בספרו "אוגדן שיחות על נהרות ואגמים" [3] את חיי הנווד של אמני הלחימה: חלקם שימשו כמלווי שיירות [4]; אחרים נסעו לעיירות וכפרים, שם "מכרו את אמנותם" [5] ביום השוק, כלומר  ערכו מופעים פומביים ומיצגים של מיומנויות לחימה.

בין תום תקופת צִ'ינְג לחלקה הראשון של תקופת הרפובליקה, התרכזו מציגי רחוב אלו בחלקה הדרומי של בֵּייגִ'ינְג שנקרא טִיֶאן-צִ'יָאוֹ [6], מילולית: "גשר השמים". רובע זה כלל מסחר, בידור, בתי תה, אופרה ומופעי רחוב. "האזור הסובלני" שהיה ידוע בפתיחותו למגוון האתני והתרבותי הזה, סיפק "מזון רוחני" להמונים והיווה מקום מחבק לאמנויות עממיות ומסורתיות.

 

קבוצות מתאבקים ושחקנים כללו בדרך כלל מספר מומחים-חברים ותלמידיהם שנדדו ממקום למקום.  הם הופיעו ומכרו מיני תרופות ומרקחות על סמך יכולותיהם הפיזיות ותדמיתם כאמני לחימה והאבקות. אחד המפורסמים שבהם היה נִיוּ מָאוֹ- שֶנְג [7], שתמיד משך קהל גדול בעזרת מתיחת קשת בעלת מיתר קשיח במיוחד. מטרת המופע הייתה מכירת "גלולות כוח גדולות" ]8] שהיו אמורות לבנות מסת שריר, ולאו דווקא השגת כסף ישירות מהמופע (חוּאַנְג,1995,הערה 9).

 

מוכרי התרופות ניסו לגשר על חוסר האמינות של סחורתם באמצעות הוכחת מיומנויות פיזיות ועבודת צוות. כך לדוגמא, מוכר אחד הזהיר את הקהל מפני תרופות מזויפות. הוא הצהיר שהתרופות שלו עברו בירושה מאבותיו הקדמונים ועמדו במבחן הזמן. ובזמן שדיבר וסיפר את סיפורו האישי, התקרב לקהל השומעים וניסה להפגין שהוא ידיד ולא מתחזה. מוכר אחר שידל את הקהל בעזרת שירת אופרה וסיפור אודות ציפור מתה שאחז בידו. הוא השווה את הציפור המתה למחלות, וציין בצורה ציורית כי ציפור שנכשלת להקים קן משלה מתה בחורף. לקהל השומעים הומלץ ללמוד את הלקח מהציפור ולהתחיל לטפל בעצמם בהקדם. המוכר המשיך את המופע וחילק למספר צופים רטיות, והצהיר שבמידה והן לא יעבדו הוא לא יגבה תשלום. לאחר זמן קצר קילף את הרטיות ו"המטופלים" טענו כי התרופה פעלה (מדלן יוּאֶה דוּנְג, 2003, הערה 10).

אם כך, ממש כמו ברפואה הסינית "העתיקה", או "המסורתית", גם כאן נזקקו הצופים / מטופלים לעלות מעל הדעת ולהיאחז באמונה. המטפל שנתפס כסמכות רפואית, מאפשר למטופליו להאמין בכוחו למצוא מזור לתחלואיו, גם אם לעתים ההסברים הסיניים המלומדים נשמעים להם מוזרים למדי...

 

 

[1] shan pu ying 善撲營 

[2] Emperor Kangxi of Qing 康熙帝, Reign:1661-1722

[3] Yun Youke云游客;  Jianghu Congtan江湖叢談

[4]  bao biao保鏢

[5] maiyi賣藝 

[6] Tianqiao Qu 天橋區

[7] Niu Maosheng

[8] da li wan大力丸

[9] Huang Zonghan黄宗汉(ed.) Tianqiao wangshi lu 天桥往事彔 (Remembering Things in Tianqi's Past). Beijing: Beijing Chubanshe, 1995.

[10] Madleine Yue Dong. Republican Beijing: The City and Its Histories, 1911-1937. Berkley: University of California Press, 2003.

 

 

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload