התחלות הן תמיד גם סוף

חודש ניסן הוא ראש השנה על-פי התורה –" הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". (שמות יב/ב) בחודש זה, אנו מתחילים שנה וחוגגים את חג הפסח שנקרא גם חג המצות, חג החרות, חג האביב ועוד. כל שם נושא בחובו משמעות שונה ופן נוסף של החג המיוחד הזה. 
האם ישנה משמעות לחיבור בין רעיונות החג לבין הזמן שבו הוא נחוג או במילים אחרות בין הציווי האלוקי לבין העולם הטבעי? בין תחילת השנה והיציאה לחירות לאביב? - נראה שיש. הקב"ה בתורה "עמד על כך" שהחג יחול בחודש האביב – "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז, א). 

 

האביב ברפואה הסינית
את משמעותו הטבעית של חודש ניסן וזמן האביב מתארת לנו יפה הפילוסופיה הסינית. על-פי תיאורית חמשת הפאזות, פאזת העץ הוא הדומיננטי בתקופת האביב (המכונה גם תקופת ניסן במקורותינו), לפני שנדון בכך נדגיש, כי כשאנו מדברים על "חמשת הפאזות" אין הכוונה לחמשת היסודות שמהם מורכב העולם, אלא לחמש תנועות תהליכים או מופעים שקיימים בעולם ומהווים את האיכויות הבסיסיות של התופעות בטבע.

 

פאזת העץ
פאזת העץ מתקשר עם צמיחה, התחדשות, פריצה של גבולות, הנבת פירות, יציאה אל העולם הגלוי, איתנות, הוא יכול להיות נוקשה וחזק כארז ולחילופין גמיש כערבה. באביב, הירוק הוא הצבע השולט, ואנו רואים את הטבע מתעורר בשיא עוצמתו ופריחתו. ואכן, הירוק הוא הצבע המקושר לפאזת ה"עץ". שיוכים נוספים לפאזת העץ הם: הכבד וכיס המרה כאיברי גוף, הטעם החמוץ וכמובן עונת האביב.

 

הקשר בין פאזת העץ לחג המצות
חג המצות הוא זמן חרותנו. לא מקרי הוא שיציאת מצרים חלה באביב. זהו זמן של שבירת מסגרות וכבלים – יציאה מהמְצָרים, מעבדות לחרות, מאפלה לאור גדול. בחג זה, אנו מספרים על יציאת מצרים ומעבירים את המסורת מאב לבן. אולם, אין זה רק מאורע הסטורי. דברי המשנה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (מסכת פסחים פרק י'), יכולים להתפרש גם במובן שזה הזמן לצאת מהמְצָרים האישיים, לפרוץ ולעשות את רצוננו ותכנונינו {1}. 
החורף (השייך לפאזת המים), הוא זמן של עשייה פנימית ושל התפתחות מתחת לפני השטח, ואילו האביב הוא הזמן להוציא דברים מהכוח אל הפועל.
לעיתים, מספיק להרגיש שזהו זמן של צמיחה והתחדשות ולהתחדש. ולעיתים, אין בכך די ויש צורך גם להסביר כיצד ניתן להתחדש. נלך בשתי דרכים המשלימות זו את זו:

 

המתכת המגבילה את העץ - החמץ כאנטיתזה לקרבן הפסח
כדי שהפריצה תֵּעשה בצורה טובה, יש צורך לנתב אותה. נביא דוגמה לדבר – פאזת  העץ מתארת, לפי הסינים, גם את תכונותיו של הילד. הילד הוא סקרן ופעלתן מטבעו, הוא תזזיתי ועובר מדבר לדבר בקצב שמסחרר את המבוגרים. הורים יכולים להשפיע מעט מאוד על עצם הרצון של ילדם, אך הם יכולים לכוון ועל ידי כך להרחיק את הילד ממקומות מסוכנים ואסורים ולנתב אותו למקומות שהיו רוצים שיגיע אליהם. כך גם בענייננו,תפקידו של חג המצות הוא לנתב  את אותה פריצה החוצה. בראשית החג, אנו מצווים להקריב ולאכול את קרבן הפסח שהוא חידוש הברית עם ה' {2). אנו מצווים לעלות לרגל ולֵראות לפני ה', ובעיקר נאסר עלינו לאכול חמץ. מהו אותו חימוץ? לפי הסינים, כנאמר לעיל, הטעם החמוץ קשור לעץ. החימוץ הוא זה שגורם לקמח ולמים לתפוח ולהפוך ליצירה חדשה, ובמילים אחרות, מבטא הוא את יצירת האדם בעולם. לפני ה' אין לבוא עם חמץ, אלא רק עם מצה – בענווה ובפשטות של עבד לפני קונו. לכן, החמץ לא יכול לבוא יחד עם קרבן הפסח. על-פי הסבר זה, האיסור לאכול חמץ מגיע דווקא כדי לרסן ולדייק את כוחות הפריצה והעשייה האנושיים.

 

חודש האביב והאיבר הקשור אליו - החמץ כאנטיתזה למצה
סיבה נוספת לאי אכילת חמץ היא "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז/ג). 
אין מדובר באכילת מצה של הלילה הראשון שהייתה עוד במצרים, אלא תזכורת לגאולה וליציאה ממצרים שהייתה בחפזון. באה התורה ללמדנו, שעל-מנת לצאת מהמְצרים, יש לפעול בחפזון ולא לחכות שהדברים יבשילו ויחמיצו. לפעמים דווקא הניסיון להמתין עד שהדבר יהיה מושלם מעקר את יכולת ההתחדשות וגורם "להחמצת" שעת הכושר. ההמתנה הזו נובעת מסיבות שונות כמו: החשש להשאיר משהו מאחור שעדיין חשוב לנו, מגעגועים לעבר ולעתים, נובעת סתם מהחשש לצאת מ"אזור הנוחות" {3}. 
לפני פסח אנו מצווים לנקות את החמץ והשאור ולהשאיר אותם מאחור. אנו נוהגים לא רק לנקות את החמץ אלא גם את האבק - למרק את הבית ולהיפטר מהמון דברים. זהו בעצם "נקיון אביב" שאינו קשור בהכרח לחמץ (כמאמר הפתגם "אבק זה לא חמץ, וילדים הם לא קרבן פסח"), אבל נראה שיש לכך סיבה משמעותית. 
כדי להסביר זאת, נוכל להיעזר בקשר בין החודשים לאיברי הגוף. את התאריכים של חודש האביב הסיני, קשרו למעי הגס {4}. לכאורה, תפקיד המעי הגס לעסוק בעבר - במה שכבר אכלנו, ולא בהתחדשות. אך מכך ניתן ללמוד, שכדי להתחיל דבר חדש וליצור התחלה במעגל השנה, יש צורך להיפטר מהמותרות המעיקות עלינו {5}. כמו כדור פורח שמוריד משקל כדי לעלות,  או כמו קליע שנורה ומשאיר את התרמיל מאחוריו. כך גם עם ישראל משאיר מאחוריו את מצרים וכך גם אנו יכולים להתחיל מחדש על-ידי השארת העבר מאחורינו. ללא הניקיון, נהיה כבדים יותר ועמוסים יותר ולא נוכל להתחדש.

 

לסיכום
על-מנת להתחיל מחדש, יש צורך להתכונן רבות ולהיפטר מהמותרות המעיקות, מהחמץ הפיזי והנפשי – (שהוא הגאווה). צריך לשנס מותניים ופשוט להשאיר את כל מה שלא נחוץ לנו מאחור ולפרוץ קדימה ולמעלה.
התחלתו של עם ישראל היא במרידה - בהשארת מצרים מאחור ובפריצה קדימה אל הלא נודע. כל שנה מחדש אנחנו מתחילים התחלה חדשה בהשארת הפסולת של העבר מאחורינו ורק מתוך כך ביצירת העתיד.

 

--------------------------------------------

 

[1] ניתן לפרש זאת גם בדברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה ז/ו " בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם (וגו'). ועל דבר זה צוה (הקב"ה) בתורה [ואמר] וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.

[2] ישנן רק שתי מצוות עשה שמי שאינו מקיים אותן נכרת מעמיו – ברית מילה ופסח. ברית המילה היא הברית הראשונית, ופסח הוא חידוש הברית פעם בשנה.

[3] ניתן לראות זאת בדבריו של ר' צדוק הכהן מלובלין בספר "צדקת הצדיק" בפסקה א'.

[4] בתאריכים 5/3-4/4. השנה חודש ניסן חל בחודש אפריל לאחר תחילת האביב "הרשמית" - 21/3, וזאת עקב עיבור השנה (הוספת חודש אדר א'), בהקבלה לתפיסה הסינית של חודשי השנה נתייחס לתאריכים הרגילים. חודש ניסן השנה משויך אצל הסינים לקיבה, זמן שניתן לעכל בו דברים חדשים.

[5] על-פי הרצאתו של שון גודמן על המעי הגס.

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload