תזונת אביב סינית לניקוי רעלים מהכבד

April 9, 2016

אם אתם גרים בישראל ומתעניינים בתזונה בריאה או רפואה סינית, בטח כבר יצא לכם לשמוע על וריאציות תזונה שונות, ממשקאות של תערובות עלים ירוקים ועד נבטי מאש, שנועדו לנקות את הכבד מכל הרעלים שהוא מסנן בגוף, על פי עקרונות הרפואה הסינית.


אז זהו, שמעשית, אין למעשה דבר כזה ברפואה הסינית. בכל שנה בסביבות סוף עונת האביב הסיני אני נתקל במאמרים כאלה, העוסקים בתזונה סינית אביבית לניקוי רעלים בכלל ומהכבד בפרט;

ובכל שנה מחדש, אני "מעורר" את זעמם של אותם מטפלים (המאמינים שיש טיפול כזה ברפואה הסינית).

אם אצטרך לסכם בקצרה את הסיבות העיקריות לכך שהקונספט הזה שגוי ביסודו, לשיטתי,  אסכם זאת במשפט אחד: "האביב" אינו האביב הסיני, "הכבד" אינו הכבד הסיני ו"הרעלים" אינם הרעילות הסינית. 

 

 

אביב הגיע פסח בא...

אז זהו שלא ממש. אבל, לפני שאני מסביר מדוע לא, כדאי ראשית להבין שהאביב הסיני והאביב עליו מדברים החזאים בטלוויזיה, הם למעשה לא אותו האביב.

"האביב הסיני", מבוסס על חלוקה אסטרונומית מסורתית לארבע עונות. על פי חלוקה זו, מועד שיוויון האביב (יום ולילה באותו האורך) הוא אמצע האביב, מועד שיוויון הסתיו הוא אמצע הסתיו, מועד היפוך הקיץ הוא אמצע הקיץ ומועד היפוך החורף הוא אמצע החורף. חלוקה זו מבוססת על כמות שעות האור לאורך השנה, כך שבקיץ אנו נחשפים לכמות המרבית של שעות אור ואילו בחורף לכמות המועטה ביותר. לעומת זאת, "האביב" עליו מדברים החזאים, הוא אביב שמבוסס על מזג אויר אשר מתחמם או מתקרר ומושפע משינויים בכמות הקרינה כתוצאה משינויי טמפרטורה של כדור הארץ.

לעיתים קרובות, כאשר החזאים מדברים על אביב, הם גם מתבססים על חלוקה אסטרונומית לארבע עונות. אך על פי חלוקה זו, עונת האביב מתחילה בשיוויון האביב, עונת הקיץ מתחילה בהיפוך הקיץ, עונת הסתיו מתחילה בשיוויון הסתיו ועונת החורף מתחילה בהיפוך החורף. כתוצאה מכך יוצא שהאביב עליו מדברים בישראל, מתחיל כחודש או חודש וחצי לאחר האביב הסיני ולכן, בין שתי חלוקות אלו יש חפיפה של חודש וחצי בלבד ולא של שלושה חודשים, כפי שאפשר לראות בתרשים המצורף וברשומה.

 


חג פסח  חל בין סוף מרץ לסוף אפריל, אבל האביב הסיני מתחיל בתחילת פברואר ומסתיים בתחילת מאי. יוצא שפסח מגיע קצת אחרי שיא האביב במועד שיוויון האביב (21 למרץ) ולקראת סוף האביב הסיני. אם כך, במידה ואנחנו בוחרים להתייחס לעונת האביב כפי שהסינים חילקו אותה, יותר מדויק יהיה לומר ״אביב הגיע, ראש השנה לאילנות בא״ או ״שיא האביב כבר עבר והנה פסח סוף סוף הגיע״. כאשר אומרים "אביב הגיע פסח בא" מדברים בעצם על אביב על פי החלוקה האסטרונומית (ולא המסורתית כמו הסינים) ומכאן, שהאביב אינו אותו אביב.

 

כבד אווז בריבת צ'י ובצלים

כאשר הרפואה הסינית המתועדת עוד הייתה בחיתוליה, הכירו הסינים בקיומם של איברים, בשר ודם, בתוך הגוף וכינו אותם בשמות שונים. בשלב מסויים, בערך לפני כ- 2000 שנה, נוצר חיבור בין תיאורית הערוצים (דיקור) ותיאורית האיברים. מסלולי הערוצים, שעד כה הגיעו לאזורים שונים בגוף, תוארו כערוצים המתחברים לאיברים הפנימיים. ההיכרות והידע של הסינים עם הפיזיולוגיה של האיברים הפנימיים הייתה שטחית בלבד, ועיקר התפתחות התיאוריה התבסס על תורת חמש הפאזות, שהחלה להשפיע על הרפואה הסינית.

תורת הפאזות קבעה, שלכל איבר יש תכונות שמתאימות לפאזה אליה הוא משויך, גם אם פיזיולוגית אין בין האיבר והפעולה כל קשר הגיוני. כתוצאה מכך, כאשר נכנסה הרפואה המודרנית לסין, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, נאלצו הרופאים הסינים להסביר את הסתירה בין תפקוד פיזיולוגי של איברים בשר ודם לבין תפקודים סינים ששויכו בעבר  לאיברים השונים, על סמך  תורת הפאזות.

בסופו של דבר, בחרו הם להסביר שמדובר בשתי תיאוריות שונות.

אפשר לבוא ולטעון שלחלק מ"האיברים הסינים" יש תפקוד פיזיולוגי זהה לאיברים הפיזיולוגיים המוכרים לנו כיום. במידת מה, זה יהיה נכון. אחרי הכל, המעי הדק  אכן סופג את המזון, שלפוחית השתן מפרישה שתן, הלב דוחף דם בעורקים והריאות מכניסות אויר לתוכן ומפיקות חמצן (המתורגם לצ'י).

יחד עם זאת, ישנם תפקודים רבים שבינם לבין האיברים הפיזיולוגים, אין כל קשר (לפי הרפואה המודרנית). כך למשל, החיבור של מחשבה ולב, תמצית וכליות, פתיחת חסימות וכבד, יצירת דם וטחול. כמו כן, תפקודים פיזיולוגים של איברים בשר ודם אינם מקבילים לתפקודי האיברים הסינים.

על סמך זה, יכולה "לקום" טענה, שהיות והערוצים מתחברים לאיברים הפיזיולוגים, הרי שמשמעות הדבר היא, שהסינים רואים באיברים הפיזיולוגים כאיברים הסינים.

אבל זאת טעות נפוצה, וכאשר אנחנו בוחנים את מיקום הכבד והטחול בגוף, אפשר לראות שלמרות שאיברים אלו ממוקמים בצד אחד של הגוף, הערוצים שלהם סימטריים ועוברים בשני צידי הגוף. כיצד ערוץ הכבד שעובר בצד שמאל, מגיע לכבד שנמצא בצד ימין ומדוע הכתבים לא מסבירים שערוץ זה נפרש אחרת מהערוץ הימני? אותו הדבר מבחינת הטחול שנמצא בצד שמאל. הסיבה לכך היא, שלמרות שעד המאה העשרים חשבו הסינים שהאיברים הפיזיים זהים לאיברים מהרפואה הסינית, הרי שמעשית, האיברים על פי הרפואה הסינית כבר מזמן לא ייצגו את האיברים בשר ודם ותפקודיהם כלל לא היו קשורים באיברים אלו.

 

הרעלת חום

ברפואה הסינית קיים מושג "רעילות" בהקשר עם פתולוגיה מזיקה. רעילות זו מתוארת כשלב מתקדם של פתוגן חום או אש שגורם לנזק חמור לרקמות הגוף ומרקיב אותן. כאשר החום הרעיל מרקיב את הדם, הוא יוצר מוגלה וכאשר הוא מרקיב את הבשר הוא יוצר פצעים. גם בחינה של איכות הצמחים המתוארים כמנטרלי רעילות, מראה בבירור שמדובר בצמחים קרים או קרירים המטפלים בסממנים של חום, אש ופצעים בגוף. לעומת זאת, הרעילות שמצטברת בכבד כתוצאה מסינון של תרופות ורעלים במזון אינה מקבילה לחום רעיל בראיה סינית. אם הרעל אינו אותו הרעל, אז המשמעות היא, שאין כל קשר בין ניקוי רעלים מהכבד לפתולוגיה של "רעילות" ברפואה הסינית.

 

חמוץ או חריף?

למרות שכולנו מכירים את שיוך הטעם החמוץ לכבד, רובנו כלל לא מודעים לעובדה שמדובר רק בחצי אמת. הטעם החמוץ משויך כבר אלפיים שנה לפאזת העץ, אליה גם משויך הכבד. בכתבים נאמר שהטעם החמוץ נכנס אל הכבד, אבל מה זה אומר בדיוק? האם הוא רק מוליך לשם את תמצית המזון או שאולי הוא משפיע על תפקוד הכבד?

הכבד משויך לפאזת העץ שתכונותיה הן פרישה והתמתחות לכל עבר ולכיוון מעלה. מכיוון שכך, לכבד יש תכונות שמיוחסות לעץ וביכולתו להיפרש ולהימתח ולוודא שדרכי הזרימה של הצ'י בגוף, יישארו פתוחות (הוא לא מפיץ צ'י, זה התפקיד של הריאות).

 

שמתם לב לפרצופים שילדים עושים כאשר הם טועמים לראשונה טעם חמוץ? אם לא, אז קראו לבן משפחה תמים ותנו לו לטעום לימון בעיניים עצומות (התגובה על אחריותכם בלבד), או בצעו חיפוש על כך בגוגל. כפי שאפשר לראות בתמונה,  הפרצוף כולו מתכווץ.

 

מניסיון, אפשר לומר שתחושת הכיווץ היא  גם בתוך הפה ואפילו בבלוטות הרוק. משמע, שהטעם החמוץ יוצר כיווץ,  אבל אמרנו שאיכות התנועה המיוחסת לכבד - עץ היא דווקא היפרשות והתמתחות, אז איך נסביר זאת?

לפני כ- 2000 שנה, רווחה גישה נוספת לסיווג הטעמים לחמש הפאזות ושיוכם לאיברים, בה דווקא הטעם החריף היה משויך לכבד – עץ. כאשר אנחנו חושבים על זה, זה נשמע  הגיוני למדי. הרי הטעם החריף יוצר תנועה ופיזור ולכן, ברפואה הסינית משמש לפיזור של נוזלים, במקרים של יובש עקב חוסר הפצה של נוזלים, או במקרים שצריך להפיץ את הנוזלים אל החיצון, על מנת ליצור הזעה ולמגר פתוגן שהתנחל שם (למשל ענפיף קינמון או ג'ינגר). לעומת זאת, הטעם החמוץ היה משויך לפאזת המתכת, שאיכות תנועתה הוא כיווץ והורדה. הסיבה להבדלים אלו נובעת מנקודות מבט שונות, על הקשר בין הטעמים והאיברים. גישה אחת התייחסה להשפעת הטעם על תכלית האיבר, קרי תפקודו, ולכן זיווגה בין טעמים ואיברים על סמך איכות התנועה היאנגית שהם יוצרים (תפקוד צ'י כבד – חריף – פיזור צ'י); ואילו הגישה השניה, התייחסה להשפעת הטעם על תוכן האיבר, קרי גופו הגשמי ולכן, זיווגה בין טעמים ואיברים על סמך הקשר לחומריות יינית (גוף דם הכבד – חמוץ – כינוס דם). סיווג לפי קבוצות של חמשת הפאזות היה בחיתוליו, בתקופה בה נוצרו שתי גישות אלו, וספרים שונים תמכו בגישות שונות. כך יצא שהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב תיעד את הגישה שמסווגת את חמשת הטעמים לפי כניסה אל ההיבט החומרי הייני של האיבר ואילו ספרים אחרים תיעדו את הגישה הנגדית. מכיוון שכתבים אלו הופיעו בתקופה של מלחמות ותהפוכות בסין, הכתבים המעטים ששרדו, כמו למשל הקאנון הפנימי, הפכו למכתיבי הדעה בדורות הבאים.

 

סיכומו של דבר יהיה נכון ומדויק יותר לומר, כי כל הטעמים משפיעים על כל האיברים. הטעם החריף מסייע לתפקוד כבד-עץ בהפצה והפרשה ופתיחה של דרכי זרימת הצ'י, ואילו הטעם החמוץ מסייע לכבד באיסוף וכינוס של דם ואצירתו בכבד. כך שלמרות שהכבד משויך לעץ, מעשית קיים בו ביטוי של פאזות נוספות ולעיתים מנוגדות. מכיוון שבעונת האביב יש ביטוי חזק של פאזת העץ, תפקוד הכבד יחסית שופע ויש לוודא שהכבד אכן מתפקד בהרמוניה עם העונה שלו.


 

כולנו אינדיבידואלים, חוץ ממני

 אז הבנו שהכבד משויך לפאזת העץ, ממש כמו עונת האביב, ושבתקופת האביב תפקוד הכבד שופע ומושפע משינויים בטבע. כמו כן, הבהרנו שיש שני טעמים עיקריים שמשפיעים על תפקוד הכבד. אנחנו גם יודעים שאנשים שונים יכולים לסבול מחוסר איזון בתפקוד הכבד, באופן בו חלק יסבלו מתפקוד יתר של הכבד בהפצה והפרשה ואילו אחרים יסבלו מדיכוי של תפקוד ההפצה וההפרשה של הכבד. מה שאומר, שבתקופת האביב, יתכן מצב בו מטופל ייטה להפצה מוגזמת ואחר דווקא לדיכוי של ההפצה בגוף; ובכל אחד מהמקרים הללו, יהיה עלינו לבחור צמחים בעלי טעם שונה: החמוץ להגביל את הפצת היתר והחריף לעודד שחרור של דיכוי ההפצה בכבד.

מכיוון שכולנו אינדיבידואלים ושונים האחד מהשני (וכולנו גם מסכימים פה אחד שאנחנו אינדיבידואלים), הרי  שלא ניתן לקבוע טיפול תזונתי אחד ויחיד שיתאים לכולנו, וכל מקרה צריך וראוי להיבחן לגופו הוא. זו הסיבה, שלמרות שבראיה סינית יש מקום לאופי מסוים של מזון בכל עונה, כפי שפירטתי ברשומה על תזונה באביב, עדיין חשוב להתייחס לכל אדם בפני עצמו ולוודא שהתזונה אכן מתאימה לו אישית ואם צריך אז גם לבצע בה התאמות.

 

 

אקורד סיום

 אחד הדברים שלמדתי בשנים האחרונות, בנוגע לדיונים בנושאים כאלה, הוא שקשה מאד לשנות הרגלים שהשתרשו והתקבעו היטב אצל רובנו. דוגמא טובה לכך, אני מוצא בעובדה שבכל שנה, בסביבות האביב, אני שב וחוזר לדיון המעגלי בנוגע לתזונת אביב סינית וסילוק רעילות מהכבד.

לא אחת, מתקבלת בי התחושה שמדובר במאבק כנגד תחנות רוח, שנועד לכישלון מראש. אבל בסופו של דבר, הסינים לא ביצעו, ולא מבצעים, סילוק של רעלים מהכבד בתקופת האביב, כיוון שלא הכירו את הרעלים שמצטברים בכבד (כפי שהם מוכרים כיום), לא כל שכן, כבד בשר ודם, כאיבר פיזיולוגי על פי הרפואה המודרנית. אינני יודע לומר בוודאות מהם המקורות לאותן שיטות סילוק רעלים מהכבד. יש הטוענים שקיים טיפול כזה ברפואה הסינית ויש הטוענים שמקורו משיטות טיהור גוף פרוטסטנטיות מן המאה ה- 19.

מה שבטוח זה שהמקור אינו ברפואה הסינית.

 

 

 

 

האביב הסיני - התהליכים המתרחשים בטבע ובאדם ודרכי טיפוח הבריאות בעונה זו

 

בתאריך 4.2.2016 חל מועד תחילת האביב (Li Chun 立春), אשר מסמל את תחילת עונת האביב על פי המסורת הסינית. ביהדות, אנחנו נוהגים לומר ש"אביב הגיע פסח בא". והנה עינינו הרואות, כי בין מועד תחילת האביב לחג הפסח, מבדילים מספר חודשים.

למי שלא קרא את הרשומה שלי על מועדי עונות השנה ועונות חריגות ברפואה הסינית אקצר ואומר, שההבדל נובע משיטות סיווג שונות, וכי הסינים מזהים את עונת האביב על פי השיטה האסטרונומית, המתייחסת לכמות שעות החשיפה לשמש ואילו חג האביב על פי היהדות מתייחס לעונה מטאורולוגית, בה מזג האוויר נמצא באמצע הדרך, בין העונה החמה והעונה הקרה. אני מצרף לכאן רשומה שכתבתי לפני מספר שנים על מנת שתהיה זמינה גם עבורכם. 

 

על פי הראיה הסינית, האדם הינו חלק מהיקום וככזה הינו מושפע מסביבתו (אקלים, שעות היום, מזון). מכיוון שהעולם הסובב אותנו נמצא תחת שינויים רבים, שחלקם מחזוריים, ביכולתנו לדעת מהו השינוי הקרוב ולהתאים עצמנו כך שנשתנה יחד עימו.

 

עליית החום מתוך המים שבאדמה אל פני הקרקע (תרשים)

 

אחד השינויים הבולטים ביותר הוא שינויים במזג האוויר. מזג האוויר משתנה באופן מחזורי לאורך כל השנה ואיתו מופיעים שינויים בצמחיה כגון: גדילה, הופעת תפרחת, הבשלת פירות ונשירת עלווה.


במהלך הסתיו מתחילה ירידה הדרגתית של טמפרטורות האוויר והחום מתכנס ונכנס אל תוך האדמה. ניתן למצוא עדות לירידה זו של החום אל פני הקרקע, בנשירת עלי העצים. האנרגיה החמה של העצים מתכנסת אל הגזע ויורדת אל האדמה, ומכיוון שאינה מספקת חום והזנה לעלווה, מופיעה נשירה.


עם תחילת האביב, החום שירד אל תוך הקרקע, במהלך הסתיו, ונשמר במים שבקרקע, לאורך החורף הקר, יוצא לכיוון פני הקרקע. במקביל לעליה זו של חום לכיוון פני הקרקע, החום שבגוף האדם יוצא ממרכז הגוף לכיוון העור והשכבות השטחיות יותר של הגוף, ונושא איתו את הצ'י, הדם ונוזלי הגוף. בעקבות זאת, נפתחות נקבוביות העור ומאפשרות יציאת זיעה.


כיוון שבאביב פעילות מערכת חילוף החומרים מתחילה לשגשג, העיקרון המנחה אותנו מבחינת בחירת מזון מתאים לעונה, הוא בחירת מזון בעל אופי חריף, מתוק ומעט חמים. כמו כן רצוי להמנע ממזון שמן, חמוץ וקר.

 


תזונה לעונת אביב

על פי התפיסה של הרפואה הסינית, כל אחד מחמשת טעמי הבסיס (חמוץ, מר, מתוק, חריף, מלוח) נכנס לאחד מחמישה איברים (כבד, לב, טחול, ריאות, כליות) ומחזק את פעילותו. אכילת מזון חמוץ, אשר נכנס ישירות אל הכבד, מחזק את פעילותו ומעצימה. כיוון שבעונה זו, תפקודו של הכבד מגיע לשיאו, הרי שאכילת מזון חמוץ תביא לשגשוג יתר של הכבד כך שבמקום להפיץ הוא יכנס ויביא להיווצרות אש (חום פנימי), ולבסוף, אף יביא לבקרת יתר של הטחול והחלשת תפקודו. החלשות הטחול תתבטא בחוסר תיאבון, חולשה גופנית, תשישות נפשית, יציאות רכות ועוד. מזון  חמוץ שרצוי להמעיט בו: קנה במבוק, מישמש, רימון, קיווי.


מאידך אכילת מזון בעל אופי מתוק מחזקת את הטחול ולכן מסייעת במניעת בקרת היתר של הכבד. אכילה של מעט מזון בעל אופי חריף, תאפשר חיזוק הריאות, אשר יכולות לנטרל פעילות יתר של הכבד ועל ידי כך למנוע החלשות של  הטחול.

בתקופת האביב, נהוג לטפח את הכבד ותפקודיו, ועל כן, רצוי להרבות באכילת ירקות ולהמעיט באכילת פירות, אשר מעודדים היווצרות קור פנימי ופגיעה במערכת העיכול. הסינים ממליצים להקפיד לאכול בעונה זו ארוחות המשלבות מזון הכולל את כל חמשת הצבעים (צהוב, ירוק, אדום, לבן ושחור) ולהימנע ממזון מונוטוני בעל צבע אחיד.

חילוף העונות הוא זמן בו מאבדים נוזלים רבים. הדרך הפשוטה ביותר לסלק רעלים מהגוף היא על ידי שתייה מרובה של מים. רצוי לשתות מים שהומתקו במעט דבש, ראשית דבר על הבוקר, מה שמסייע לשטוף את המעיים (שתפקודם על פי השעון הביולוגי הסיני משגשג בשעות הבוקר המוקדמות), לסלק תוצרי לוואי שבמזון ולמנוע היווצרות חום פנימי.

מבחינה רגשית, רצוי לשמור על מצב רוח טוב וגוף משוחרר, טבעי וחסר דאגות ולא לאגור כעסים בפנים.

האביב נחשב לתקופה של התחדשות. תקופה בה מזג האויר מתחיל להתחמם ואיתו גם מתרבים  הפתוגנים. על כן, רצוי לאוורר את הבית ולאפשר זרימת אוויר, להתעמל ולשפר את פעילות מערכת החיסון. לאכול מזון המחזק את מערכת החיסון כגון: שום, גזר, חציל, תירס, שומשום שחור, דגים, ג'ינג'ר, תפוחי עץ, פטריות, קיווי, עוזרד סיני ובשר בקר.



חלוקת האביב לשלושה חלקים

תחילת האביב – מכיוון שבתקופה זו הקור עדיין יחסית בשיאו, אפשר לשתות מעט אלכוהול (הסינים שותים מעט יין אורז במהלך הארוחה), אשר מסייע בפתיחת ערוצי זרימת הצ'י המרשתים את הגוף, משפר ומזרז את זרימת הדם ומעורר את יאנג הכבד לעלות ולצאת. אין לשתות אלכוהול בכמות רבה, על מנת להימנע מנזק לכבד. מומלץ  לאכול מזון חריף כגון: בצלים, ג'ינג'ר, שום, כְּרֵשָׁה (פראסה), חרדל.


יש להימנע מכעס שהינו הרגש המשויך לכבד ורצוי לשמור על אופטימיות ולא להתעסק במחשבות על דברים שקרו. כך, תשכך האש שבכבד ותנועת הצ'י שלו תהיה חלקה וסדירה.


מומלץ להתחיל לבצע פעילות גופנית קלה, כגון: הליכה, ריצה קלה ואף תרגול צ'י גונג או טאי ג'י צ'ואן. חשוב, לא לבצע תנועות מאמצות מדי או למשך זמן רב מכיוון שהגוף רק מתעורר מהחורף. מיד בתום התרגול, חשוב לנגב את הזיעה וללבוש בגד המכסה את הגוף על מנת להימנע מהצטננות.


אמצע האביב – בשלב זה, תפקוד הכבד מתחיל לשגשג ועל כן, מלבד הימנעות מאכילת מזון חמוץ ושמן רצוי להוסיף לתזונה היום יומית מזון המחזק ומזין את הטחול והקיבה כמו מזון מתוק: בטטה סינית, דבש, בשר בקר, תרד, דוחן, דורה (סורגום), גריסי פנינה, לוביה, שעועית יקינתון, סויה, כרוב, גזר, בטטה, תפוחי אדמה, פטריות, ערמונים.

בשלב זה של האביב, יש להתאים את הפעילות הגופנית לעליית היאנג מסביב ולאפשר לגידים להימתח ולנוע. כדאי להגביר את הפעילות הגופנית, לרוץ או לטייל באויר הצח, לשחק בכדור ואף להעיף עפיפונים ברוח האביבית הטיפוסית.

אפשר לשתות תה עם חרציות או נענע המסייעים לשחרור הכבד, הבהרת העיניים ושיפור הראיה.

סוף האביב – במהלך תקופה זו, מומלץ להימנע ממזון כבד כגון: בשר כבש, מזון חריף ופיצוחים קלויים, על מנת למנוע הצטברות של מזון והיווצרות חום פנימי.  רצוי להתמקד במזון קליל, כגון: מרק משעועית מש (אפונה סינית) ותה יסמין. באביב נהוג לשתות תה יסמין ולא תה ירוק (אותו שותים בקיץ) או תה אדום (שנועד לחורף). רצוי שהתה לא יהיה מרוכז מדי. לסובלים מאנמיה רצוי להימנע משתיית תה בכלל.

כאשר הסינים אינם יכולים להשתמש במי מעיינות להכנת התה, הם נוהגים למלא כד במי ברז ולתת לו לנוח 24 שעות לפני השימוש. טמפרטורת המים צריכה להיות 80-85 מעלות.

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות