מערכת היציבות של הגוף

April 6, 2016

ראשית דבר - הכרת הפינה:

בפינה זו, נפרסם מידי גיליון סקירה של פתולוגיות אורטופדיות, מזווית הסתכלות קצת יותר מערבית.  נסקור אזורי גוף שונים ופתולוגיות אופייניות, נבין אותן  ונציג אסטרטגיה טיפולית מתאימה לפי הרפואה הסינית. הפינה לא תכלול התייחסות לתוכניות טיפוליות פרטניות, כיוון שלא יוצגו בה דיוני מקרה. מה גם, שתוכנית טיפולית משתנה ממטופל למטופל.

 

הגיליון הראשון עומד בסימן של 'התחלה': גיליון ראשון לסיניתון, הקמתה של הלשכה, אביב, ושנה סינית חדשה. מתוך כך החלטתי לפתוח במאמר על 'מערכת היציבות של הגוף', שהיא למעשה הבסיס שלנו, ההתחלה, מבחינה אורטופדית.

 

אנטומיה פונקציונאלית

 

בשלב התפתחות העובר, עמוד השדרה מתפתח תוך היות הגוף מכורבל בכיפוף קדמי. כיפוף זה הינו הקימור הקיפוזי. לאחר הלידה ועם שלבי ההתפתחות בינקות, נוצרים הקימורים הנוספים שיש לנו בעמוד השדרה, הם הקימורים האחוריים, קימורים לורדוזיים בגב המותני ובצוואר. אלה הם קימורים התפתחותיים. הם אינם מולדים.

קימורים אלו מתפתחים תוך חיזוק והתחזקות של אזור חגורת הכתפיים, בשלב בו התינוק "מתאמן" בהרמת ראשו מעל פני הקרקע. כאשר התינוק גדל, מעניין לצפות ולבחון מהצד כיצד הוא יושב ומתכופף. נגלה שהוא עושה זאת ביציבה מושלמת, זאת כיוון שזוקפי הגב טרם התפתחו ולכן גם אינם מאפשרים סטייה מציר המרכז. 

 

קימורים אלו לא נוצרים רק כתהליך התפתחותי אלא גם כחלק מהמאבק שלנו להתנגדות הקשה, ואולי ה'כמעט בלתי נתפסת', לכוח הכבידה.

 

תפקידו של המבנה האנטומי שלנו הוא לאפשר לנו להתקיים ולשרוד אל מול כוחות הטבע. זאת אומרת, שהאנטומיה שלנו נועדה למעשה לשרת אותנו בפונקציות תפקודיות שונות של חיינו, כל אחד על פי אופי ואורח חייו, ועלינו לסמוך על היכולת שלה לבצע זאת בשלמות.

אנחנו יכולים לראות כיצד האנטומיה הפונקציונאלית מתקיימת בכל ייצור בטבע, כחלק משיקוף למנגנון הישרדות והתגוננות וכיצד מבנה גופו מותאם לכך.

מעניין, כי גם כאשר אנו עומדים ללא תנועה, אנו למעשה נעים כל הזמן לכיוון נפילה ושרירים יציבתיים תומכים בנו להישאר יציבים.

 

עצם ההתנגדות לכוח הכבידה משפיעה על הפתולוגיות הגרמיות בעמוד השדרה, היפר קיפוזיס, היפר לורדוזיס או סקלוליוזיס. פתולוגיות אלה יכולות להיגרם מסיבות שונות, אך בשלילת גורמים אחרים, שינויים אלו  מאפיינים מאוד את הקושי הרב ביכולת לשמור על זקיפות.

כאשר ישנה סטייה מוגברת של עמוד השדרה, יש צורך לאבחן האם הינה מבנית או יציבתית, שכן ביציבתית יש לנו יכולת השפעה רבה ובמבנית כלל לא.

בסטייה שמקורה מבנית, הטיפול הינו למעשה על דרך 'מניעת החמרה'. זאת נעשה באמצעות עבודה על יציבה נכונה; שכן, בעיקר בהיפר קיפוזיס, כאשר אנו חוצים את הציר המרכזי, כוחות הכבידה יובילו להגברתה.

 

מוביליות Vs. יציבות

היינו רוצים להיות יציבים ועם זאת תנועתיים. אך היכן שקיימת תנועתיות רבה, באופן פרדוקסלי אולי, נמצא שאין יציבות טובה והיכן שיש יציבות טובה אין תנועתיות רבה. קחו לדוגמא את מפרק הכתף לעומת מפרק הירך. מפרק הכתף הינו מאוד תנועתי ומאפשר טווחי תנועה מקסימאליים, משמעות הדבר כי מבנה המפרק אינו יכול לתת יציבות גרמית, ולכן יציבותו תלויה ברוטטור קאפ, שכבת שרירים האחראית לייצובו, ופריקות כתף הינן נפוצות יחסית. כל זאת, לעומת מפרק הירך, אשר הינו מיוצב באופן גרמי וזאת על חשבון טווחי תנועה.

בתוך המערכת היציבתית שלנו, עמוד השדרה הוא כמו עץ, צריך להילחם באתני הטבע השונים, להיות יציב ועם זאת תנועתי. אם יהיה יציב מידי הוא יתעקם או ישבר. אם יהיה תנועתי מידי, הוא יקרוס ויאבד את אחיזתו. (ככתוב בגמרא - "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"- שהקנה יציב אך גם יכול להתכופף בלי להישבר...).

עצם בחירתו של האדם בהליכה על שתי רגליים מביאה את הבחירה לרוב, ליציבות מוגברת על חשבון תנועתיות, כך נכון לגב בחלקו הלומבארי וגם בחלקו הטורקאלי.

בצי' גונג למשל, כאשר אנו עומדים בעמידת הבסיס ומכופפים את הברכיים, אנו משנים את דפוס היציבה לאורך כל מסלול עמוד השדרה ומפרק הירך והאגן.

כאשר הברכיים נעולות כל היציבה נשענת ונתמכת על המתח הגידי, הרצועות והמפרקים.

ברגע שיצרנו כיפוף קל, כל חלוקת העומסים משתנה לאורך כל המסלול ועוברת לשרירים, כפי שהיא אמורה, כדי לשאת בעומסים המשתנים בגוף.

הנטייה לנעול מפרקים ובכלל לחזק את הגוף ללא שמירה על תנועתיות מובילה, מביאים, לא אחת, לדפוסי יציבה פוגעניים מאוד.

כאסטרטגיה טיפולית, במקרה כזה, נרצה  להביא ליותר תנועתיות באזור, תוך שימת דגש על תנועה פיזית ונכונה של המטופל ותוך טיפול שמטרתו ועיקרו לחדש ולהגביר את הזרימה באזור הפגוע והפחתת המתח ממערכת שרירי השלד באותו אזור. נרחיב על כך בפינה על Non specific L.B.P.

 

במחקרים מדעיים נראה, כי תחושת כאב אינה בהכרח מתלווה באופן מיידי לפציעות בגב מגורם שרירי. לעיתים הכאב יופיע רק לאחר  מספר ימים (Hides et al. 1996, 2001).

ממצא מעניין בהקשר לכאבי גב הוא, כי פעמים רבות אלה כלל אינם תוצאה של "הקש ששבר את גב הגמל" ולא תוצאה של עומס.  מחשבה כמו: "עשיתי תנועה כל כך טיפשית והיא שגרמה לכאבי גב עצומים", מתגלה לעתים ללא קשר למקור ולסיבה.

חשוב להבין, כי לאחר כאב גב משמעותי ישנה אינהיביציה (חולשה ותפקוד שרירי ירוד), הפוגע גם במערכת השלד, כיוון שהמערכת השרירית אינה יכולה לתמוך בה כתוצאה מהפגיעה (Richardson et al. 2004a).

מעבר לכך, שהתפקוד השרירי, בשרירים שנפגעו, מגיע לכדי תפוקה של עד כ 30% בלבד, מכוחו במקור.

לפיכך, עלינו לזכור תמיד, כי כאשר אנו מאלצים את הגוף לפעילות מסוימת, היא אמנם תתבצע, אך המשמעות היא, כי חלוקת העומסים אינה נכונה וזו עשויה להוביל לפגיעה ו/או החמרה במצבינו וחשיפה להישנות המקרה. (Cresswell et al. 1992).

 

ההמלצה התנועתית השיקומית צריכה לכלול תרגילים תנועתיים בסיסים ואיטיים.

במחקרים מדעיים נמצא, כי לאחר כאב גב תחתון משמעותי, גיוס שרירי היציבה יהיה מאוחר לגיוס השרירים התנועתיים. (Hides et al. 1996, 2001).

משמעות הדבר היא, כי הסיכוי לחזרתו של הכאב גבוהה, זאת מכיוון שאין גיוס של שרירי היציבה בטרם ביצוע הפעולה על ידי שרירים תנועתיים. טיפולים על ידי מגע, דיקור ותנועה (כמו צ'י גונג או טאי צ'י) הינם קריטיים לשיפור המצב.

יש בטיפולים אלה כדי לאפשר ולהשפיע על חידוש הקשר המוטורי, העצבי והשרירי ותזמונו הנכון (ייצוב לפני תנועה), על ידי הפחתת עומסים מהשרירים הפגועים, שחרור סטגנצית צ'י ודם וזרימה מחודשת ותקינה שלהם.

 

שלוש נקודות חשובות:

1. עוצמת כאב הגב אינה מהווה אינדיקציה לחומרת הפציעה או לסוג הפציעה!

2. מבנה יציבתי כזה או אחר אינו מהווה אינדיקציה לחומרת הכאב או לתחושת כאב כלל!

3. לא ניתן להסיק ממצאים פתולוגיים מה חווה או מה יחווה אדם בחייו. פעמים רבות מנופף המטופל בכניסתו לקליניקה באבחנה על פריצת דיסק ובטוח, כי זאת הסיבה לכאביו. לעתים כך הדבר ולעתים לא.

 

 

 

Please reload

לחזרה לסיניעט ללחץ על האיקון

כתבות אחרונות
Please reload

ארכיון כתבות
Please reload